My life Based On A Real Story... |
 כינוי:
אנג'י בת: 37
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2008
רגעיות, סיפוקים וחוטים שהייתי רוצה למשוך בהם...
תמיד היתה לי נטייה להיקבר בתהיות דווקא בלילה, היום זה דווקא קרה לי באור יום. לא מזמן חזרתי מת"א/ר"ג, תכננתי להישאר אצל דודה שלי בר"ג - אבל ראיתי את הבית כאופציה קוסמת יותר בעיקר משום מה שעובר על אמא שלי לאחרונה ו..בדיקת הדם שלי מחר (12 מבחנות זה לא צחוק - והפעם זה לא "אזרחי).
לפני ששבתי הביתה הספקתי לשחק סנוקר ב"המינגווי" ולהינות קצת, גם לי מגיע להשתחרר קצת , גם בשבוע שגרתי של לחץ צבאי וכ"ו.
הבנים המשיכו לסרט בסינמה סיטי ואני פשוט תפסתי רכבת והנה..אני כאן.
אז מה? אילו תהיות...לצערי ה"מקום הזה" הפך להיותפומבי מדיי, כך שכתיבה בקיצורים תספיק כאן. אני מרסנת הרבה ממה שאני רוצה, עוצרת יצרים, רגשות, רצונות, תחושות...לפעמים אפילו נדמה לי שאני עודרת דברים פיזיולוגיים ממש בדרך. הבעיה מתחילה בזה שכל אדם יודע, לפעמים ה"סיפוקים הקטנים" הם אלו שעושים את היום - ומה אני? עוצרת גם את הדרך אליהם..למה? כי משום מה מעט קשה לי, קשה לי להתבטא לכיוונים שיביאו אותי למשהו רגעי. מספק, גורם לחיוך מאוזן לאוזן אוליי, אולי מחשבה סוררת, אפילו קצב נשימה מעט מוגבר ...כל דבר שהוא רגעי מעביר בי פחד מסויים...אולי משום שלאחרונה אני חייה את הרגע ועוצרת חצי ממה שאני יכולה להפיץ כלפי חוץ ולאמץ לעצמי עוד מעט מהאנושיות שאימצתי לעצמי - אבל לא...הפחד שלי תוקף.
שוב ושוב אני חיה רגעים, זה נפלא, לפעמים אחר, שונה, זהה ומכל הרגעים השונים האלו , שלא מצטלבים ביניהם לא נותר הרבה.
לשם שינויי בחיי, אני רוצה משהו שלא יישתנה, אולי אז אני אפסיק לרעוד מהמחשבה שסיפוק רגעי יגרור עוד אחד ונוסף ו...בסוף עם החיוך שעיטר את ההילה סביבה אלו ייתנפץ.
אולי זה אומר שאני "פריקית שליטה עצמית" מבחינה מסויימת, אבל אני מסרבת להיות מריונטה של הגורל.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
