My life Based On A Real Story... |
 כינוי:
אנג'י בת: 37
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2008
מבט אחד
תסתכלי לי בעיניים ותאמרי לי שאת כאן,
תסתכלי עליי ואל תחששי להגיד שאת תלויה בספק,
אל תתחשבי על הדקות שחולפות, על הזמן...
התבונני בי היטב ואמרי לי מה את רואה,
השתקפות של עצמך או אולי עוד אשליה תוהה?
מבט אחד מעמיק,
כמה מספק לחוש רק לרגע,
לחוש את השקט הזה,
הקר, המחניק...
נשימה נעתקת,
את המבט הזה את לא מוכנה לנתב,
לא הרחק ממה שמולך ולא מהכאוס ששורר לך בלב...
מחייכת, צוחקת, ובלילה - שתיקה.
אופטימית, חמימה ועם דימדומים לרדת החושך כמהה.
את הקרירות של הלילה מחבקת, היא מזכירה לך את עצמך,
כשאור הירח נחבא תחת עננים ונגלה שוב לרגע ,
ואט נבלע בזוית עינך.
כוכבים מאירים לך נתיב בין צל לעוד צל,
ועם שחר - מבטך הנוגה מתנפץ וחוזר לו ,
נמוג אל תוך הערפל.
החיוך שוב חוזר למשכן על שפתייך,
הצחוק שוב חוזר להדהד באזנייך,
כל החיוב והתמימות שוב עוטפים אותך ברוך וחום,
והחושך שלך,
זה הפרטי,
ששייך לך,
כבר אין לו מקום.
התבונני בי היטב ואמרי לי מה את רואה, עוד אחת שחושבת ומדברת אל הקירות והמראה.
מצב הצבירה שלי בערך:
*תהיות ומוזת לילה...ישובה בשמיכת פוך העוטפת את גופי מול המסך (הדבר היחיד שמאיר את החדר שלי כשכל הנרות כבר כבו לפני כחצי שעה..) המחשב, לא מצליחה להירדם (ויש לי מספיק סיבות - טובות ופחות טובות "תירוצים תרוצים" - כמו שקליאו אומרת לי כשאני "מתחילה"). כבר כמעט חצות, מחר צבא ומשום מה - זה לא מפריע לי - לי יש בדיקות, אולי קצת מעבר לכך...
על כל מקרה, מה שלא יהיה - כבר עברתי "תוצאות לא הכי חיוביות" לפני קצת יותר מחצי שנה ו"שרדתי" , לא חושבת שהצלחתי לגרום לעצמי להתדרדר - ז"א, כל אחד יכול, אבל לא בעניין זה -> תנו לי להיות בטוחה במה שאני אומרת (לחלקכם בכלל אין מושג ירוק על מה אני "מזבלת את השכל").
ולקראת מחר: חיבוק מישהו? מילה חמימה?
*אני באמת אעריך את זה, ממחר אני מפחדת/חוששת/חרדה/ (השלם את החסר)...
אנג' - ששוקעת עמוק בפוך ומנסה להירדם.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
