אתמול חזרתי משמירה בבסיס , הייתי כל כך "הרוגה" שפשוט לקחתי את עצמי או בעצם - גררתי את עצמי למיטה (לא לפני ש"עידכנתי סטאטוס" - רק כדי שלא יפריעו לי..), נרדמתי -התעוררתי, נרדמתי התעוררתי ->כך כמה שעות טובות.
אבל זה היה שווה את זה, השלמת שעות השינה על השמירה ובכלל הושלמה סוף-סוף. אפילו אין לי "שקיקים" מתחת לעיניים , לא משהו קריטי בכל מקרה.
למה אני כאן ולא בצבא? כי...משמרת צהריים מחכה לי, אני לא מאמינה שלמשך היומיים הבאים (בנוסף לאתמול , בו הנסיעה סחטה ממני את כל מה שהשמירה לא הצליחה..) אצטרך להיגרר באוטובוסים מלאים כל הדרך בעמידה לבסיס. רכבת ישראל הזאת...
אם רק לא היו מתעקשים שהיא תהייה "כשרה" והיו עושים עבודות תשתית משביתות בשבתות - הכל היה ניראה אחרת. אני בטוחה שישנם מספיק אנשים שיסכימו איתי , ולא רק "אנטידוסים" ושלל סוגי אישים מיוחדים...
הריי כל מי ש"אמור" לקחת רכבת - לאן שלא יהיה בציר ת"א-נהריה , נאלץ להידחס לאוטובוסים...מה הפואנטה בכל זה כשאין אפילו תגבורת מספקת?
האמת היא שגם אם יש מקום ישיבה, אני מכירה מספיק מקומות בהם עולים זקנים ו"הופ" אני קמה, כדי שהם ישבו - ככה חונכתי. אז מה הטעם בכלל להתיישב לחמש דקות בודדות...כך אני מוצאת את עצמי עומדת באוטובוסים שבתחנות שלהם אני מכירה בערך את "סוג האוכלוסיות".
קפיצות המשמרות לא יהרגו אותי השבוע, זה בטוח. על רמת הסחיטות אני יכולה עוד להתווכח. אבל היי...
כנאמר:
"
See...the ironic thing is that now I'm always smiling"
כן...אופטימיות עוד לא הזיקה לאף אחד (במקרה והיא באה במידה ולא יתר עליה...).
מה הטעם להתבאס מליקויים כאלו, לא תלויים בי ואין דבר שאני יכולה לעשות בנדון הנסיעות או המשמרות שאני נאלצת לעשות עקב חוסר כח אדם (גימלים ותירוצים אחרים של אנשים), אז למה להתמרמר על דברים קטנים - כשהיום יכול להיראות טוב יותר במבט על כל זה בצורה אחרת..
איזו צורה?
אני עוד לא יודעת בדיוק, אבל בכל יום ביומו, אם משהו מעיק עליי בצורה כלשהי, אני מוצאת את הדרך לעקוף את הזעפת הפנים מפנים ומחוץ ואז טוב יותר :).
שיהיה לכם יום נעים ולא גדוש נסיעות.
אנג'.