My life Based On A Real Story... |
 כינוי:
אנג'י בת: 37
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2008
יום ראשון , לא דיכאון , אבל סתם דיכדוך.
כמו שקליאו אמרה לי אתמול : "...את יודעת..מזמן לא ראיתי אותך מאושרת...בעצם מזמן גם לא ראיתי אותך..אבל יו נואו..."
כן, לא משהו לי לאחרונה. ז"א מדיי פעם צצים דברים מעצבנים שמוציאים אותי מדעתי, טובעת בים של רגשות מעורבים לגביי כל דבר שאני עושה, מודאגת מדיי...
רוב הפעמים שאני באמת זקוקה לחברה או כתף תומכת, כמעט אף אחד לא נמצא שם.
לאנשים יש נטייה (טבעית ומוצדקת בצורה ביזארית כלשהי) להיות שם כשטוב לך, מעטים ימצאו את הזמן והרצון להיות שם בשבילך כשרע לך וכשאתה מרגיש שזה סוף העולם (גם אם זה לא ממש נכון). במקרים הטובים, מי שמוצא את האומץ לגשת - אומר מילה או שתיים ו"שלום על ישראל"/"My Work Here Is Done...." וכ"ו.
אני לא לבד, אבל אני מרגישה לבד. כל כך לבד שזה כבר חונק אותי מרוב הלבד הזה.
שלשום למשל אחת שאני מכירה העירה לי על דבר מסויים, טוב..לא בדיוק העירה, פשוט אמרה :"...את יודעת א', אני מקנא בך. את נמצאת בעולם שלך רוב הזמן...כאילו שאת בכלל לא צריכה אנשים סביבך.." - התבוננתי עליה לרגע במבט לא מבין, והיא ההמשיכה - " יש אנשים שתמיד מחפשים את האלו שהם יוכלו להתחבר אליהם, להיות חלק מהם..ואת בשלך, כאילו עולם ומלואו לעצמך...אני מקנא בך, לא הייתי יכולה ככה..".
אני לא זוכרת מה עניתי לה, אבל זה היה אחרי השוק הראשוני שקיבלתי מהדברים.
אני לא האדם הכי חברתי, למעשה מממש לא - זה עניין של התאמה לאנשים ואת זה באמת קשה לעשות, יש לי גם 3 חוגיי חברים, ואני מגלה מדיי יום ביומו מי באמת נמצא שם ומי לא (משוואה פשוטה של מחשבות כנגד מעשים). 3 הקבוצות מתחלקות בעצם ל2 סוגי אנשים, האינטרסנטים ואלו שאמיתיים עם עצמם ואיתי, אני כבר לא יודעת לגביי הרוב - על מי להתבונן בעיניים ולנחש אם הן משקרות לי או שמילים המלוות במבט אמיתיות. קשה לי עם זה, שלא לדבר על כמה וכמה ידידים טובים שאיבדתי בגלל "התעניינות יתר" , ודווקא אלו שלא בחלו בליות שם בשבילי גם בשעות המוזרות של הלילה או היום או בכלל - בזמנים קשים, במשברים וסתם כשהייתי צריכה חברה.
אני לא נהנית מדיי להיות "בעולם שלי", טוב לי שם, כן, כל אחד צריך את הפרטיות והשקט שלו/ה, אבל לפעמים השקט הזה הופך לצעקה, ואת שלי נדמה לי שאיש לא שומע...(כמעט) איש לא מבחין.
אני יודעת שזה נשמע כמו התבכיינות ארוכה על מר גורלי, אבל גורלי לא מר, לא שידוע לי על כך בכל מקרה. אני פשוט נמצאת בתקופה של ירידות ועליות תלולות , שלצערי עם רובן אני נאלצת להתמודד לבד.
עשיתי זאת בעבר, אני יכולה גם עכשיו...
אבל באמת שאני לא במצב האופטימאלי להתמודד עם כל זה עכשיו.
אוף.
מה נסגר איתי? אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתי כל כך מרירה לגביי כל מה שאני בוחרת/לא בוחרת להכליל בעולמי...
Please...Someone...Make It Stop...Make It Better...
Please...Someone...Make It Stop...Make It Better...
וכדי לסיים את כל זה בנימה אופטימית יותר...:
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
