אני לא מבקשת הרבה מהעולם, באמת שלא....כמעט כלום. לא חסר לי יותר מדיי, וגם על מה שמדיי פעם חסר אני לא מתלוננת, אבל מה לעשות שפעמים פשוט יש רצון למשהו, ואין - לכאורה משהו פשוט, ופשוט אין.
הבית רדום כולו, ואני מחזיקה את עצמי שלא להירדם לפני האמבטיה, אולי היא תפסיק את הכאבים שלי עם סוג החמימות שלה..לא יודעת, אני לא יכולה להסתמך על תרופות תמיד, אני לא יכולה לדפוק את הכבד שלי עד כדי כך, אני לא רוצה להזריק להעצמי משכחי כאבים, אני לא רוצה כדורים, אני לא רוצה דבר מלבד...

חיבוק :(

אני באמת לא מבקשת יותר היום,
אולי בעצם זה יותר מדיי לצפות לחיבוק (כי משום מה זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת) כשאין איש בסביבה...

מחר יום חדש...