כינוי:
אנג'י בת: 37
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
ינואר 2011
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: -.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
סופ"ש לפני אחרון בפברואר איכשהו, תמיד כשזה מגיע לפברואר, אני חושבת עד כמה שהוא קצר ועד כמה זה מעצבן לחגוג יומולדת כל 4 שנים (יומולדת בתאריך האמיתי). ->לא הקייס שלי, בתור ילידת אפריל וכמעט "בדיחה". אני יושבת כאן, אחרי שאולי ישנתי שעתיים הלילה ואיזה שעתיים בבוקר עד כה. אתמול לאחר עייפות מטורפת שתקפה אותי, שב אליי המרץ ונותרתי ערה עד לשעות המצחיקות, צופה ב"מרתון סרטים" של ג'ים קארי, שנפסק משום שהבחנתי בשעון והגעתי למסקנה שלא חכם ליצור לעצמי לילה לבן אל תוך תחילת הסופ"ש, בעיקר כאשר שישי הוא יום עמוס בבית...(נקיונות, בישולים...ובמחשבה נוספת, אני רוצה "לזוז" היום, אני מרגישה כמעט מתנוונת מהעבודה בישיבה שלי [תמיכה טכנית להזכירכם], בעיקר משום שהיו גורמים שמנעו ממני לזוז השבוע, כך שמכון הכושר "האיר לי פנים" רק פעם אחת...). שקט יחסית בחוץ, אני לא רגילה לזה בימי שישי, או בכלל בבקרים כאן באיזור (הו..כמה שאני מחכה למעבר הדירה...), עושה חשק לחזור לישון (ולא, אין לזה קשר לעובדה שישנתי מעט היום).
בבקשה בבקשה בבקשה שזה יהיה סופ"ש טוב...
| |
Rain, don't go away. בחיי שלא יכלתי לבקש מזג אויר חביב יותר לעוד יום מחלה. התעוררתי מצילצול השעון המעורר (ולא משיעול שמכאיב לי שחלק נוסף כלשהו בגוף באישור הריאות או הגרון או כל המערכת...) וכמובן שפניתי להתבונן בחלון. מה שראיתי היה סוג של ערפל (בכל זאת, קשה לפקוח את העיניים לרווחה ולגמריי בין רגע לאחר לילה ראשון בו אולי לא השתעלתי חצי לילה, רק רבע). הערפל הזה התברר כגשם כבד - מה יכול להיות טוב יותר, במילא אני "תקועה" בבית בניסיון ללמוד ולהשלים קצת מהחסכים שלא הלכו לי מבחינה פסיכומטרית השבוע עקב הוירוס המעיק הזה, במילא המכון לא קורץ לי כי על אף הרבה דברים שקורים מסביב, אין לי משאלת מוות של ממש, במילא אין איש שמבקר אותי כשאני חולה, אני גם לא ניראת חולה כבר ועדיין איש לא מבקר...:( תודה לאל שיש לי משפחה (אני אתאיסטית, אבל מותר לי להשתמש בביטויי הזה, צלבו אותי). אולי מאוחר יותר, כשאני ארגיש שאני לא מסוגלת ללמוד (סבירות נמוכה, כי היום אני נחושה יותר מבכל יום בשבוע הזה), אלך לי לים - כן, אלך, לא אסע ואצל גלים גבוהים או משהו - הים תמיד נותן לי הרגשה טובה, מדגיש את העובדה שאני קטנה וחסרת משמעות מנקודת מבט רוב וכשאני מתבוננת על הפרטים הקטנים מזכיר לי כמה שכל אדם מיוחד, וגם אני. הגשם יורד, היות והסטתי את התריסים, הוא נוקש על השמשה של החלון בחדרי, נקישות עדיונות יחסית לעוצמת הגשם, והקול כל כך מרגיע. נותן רצון להישכב על ענן ולהתבונן למטה, לעקוב אחרי הנפילות הקטנות האלו של הטיפות, נותן רצון לצאת החוצה ולהירטב עד שד עצמותי, אבל אני חולה גם בלי זה, אין גם צ'ופרים על זה ב"אזרחות", אפילו כשהייתי בצבא "ימי המחלה" ניתנו על "גסיסה" חלקית..כן כן. אבל עדיין בא לי להירטב, אתם יודעים מה, אולי סתם בשביל לקבל קצת תשומי...גם לי מגיע קצת מזה, אולי נזיפה מאמא על שהייתי חסרת אחריות, אבל הדבר האחרון שאני רוצה הוא להדאיג אותה. הדבר האחרון שאני רוצה הוא לגרום לה לקושי כלשהו, בעיקר כשהמצב בבית עולך כמו סוג של פונקציה עולה ויורדת, עולה ויורדת ו....יורדת עד רמות לא הגיוניות לפעמים ואז עולה - רכיבה מטורפת על רכבת הרים, אבל במתינות - אני לא אכנס לזה. מזג האויר הסה מוצא חן בעיניי, רק שלא תצא השמש יותר מדיי, היא מכאיבה לי בעיניים יותר מפלורוסנט השבוע - זה מה שקורה כשחולים ואפילו כשנמצאים בתהליך החלמה מהיר יחסית ל"מקרים" נוספים הזהים לשלי. האמת שלא היה מפריע לי אם היציאה שלה לגרום לקשת בענן, אחת התופעות היפות ביותר, טוב, אחת המועדפות עליי, מעבר לכך, הכל סובייקטיבי ואיש באמונתו יחייה (אני יודעת שיש אנשים שהתופעה "מכניסה אותם ל"סרטים")... אח, אני כל כך אוהבת חורף. *כן לא יעזרו כל הטיעוני השליליים נגדו.
אתמול היה מפגש הפסיכו' האחרון שלי לקורס והכנתי כאלו : פחזניות, הייתי מוכנה להישבע שהבנים סגדו לי (הסקת מסקנה מהתגובות ובקשות התוספת - שלא רבים זכו לה משום שיש גבול לכמה אני יכולה להביא מפירות היצירה הקולינארית שלי - גם ככה הבאתי מגש מלא בהן, והקורס כלל רק 13 איש בהתחלה, אתמול היינו רק 11 וזה כלל את המדריך).
הספקתי להתמכל לקליפ הנ"ל השבוע: קליפ. - אחת היצירות המקסימות יותר בתקופה האחרונה.
כמו כן, נתפסתי שוב לאובססיב שאני פשוט חייבת להשיג את Evenstar , בין אם בE-bay לבין אם באיזו חנות מד"ב מפוברקת בישראל (חייבת להיות אחת שיש בה כאלו, ז"א- אני בטוחה שיש חנות מד"ב שמוכרת דברים שחובבי שר הטבעות בלבד יבינו את ערכם).
וזה ה"בעיקר שלי" בין שיעול לשיעול ומדידות חום שהפכו כמעט לאובססיה - "אל תמשכי את הפרח בגבעול , זה לא מה שיגרום לו לצמוח מהר יותר" על כך נאמר, במקרה שלי, רק רציתי לדחוף את ה"צמח" (aka החום שלי) למטה, ואכן, היום הוא הרבה יותר למטה, הוא אפילו רגיל. אבל אני לא אפתח פה לשטן בנושא - מוטב שכך.
אני מאחלת לכם יום נפלא, רענן, גשום במידה וסופ"ש נקי (לזה הגשם כבר ידאג היום לפחות ברחובות, בחוץ.. - לבית שלכם - דאגו בעצמכם, אני את שלי ניקיתי כבר אתמול) , כיף וכ"ו וכ"ו... ויחד עם זה חוזרת ללמוד (לנסות) וכל מה שמסביב.
 "She just goes unnoticed
As the crowd passes by
And she'll pretend to be busy
When inside she just wants to cry" Marie Digby - Miss Invisible - זה מה שמתנגן לי ברקע...(ללא הקשר מיוחד למצב הרוח) אנג'.
|
נכתב על ידי
אנג'י
,
20/2/2009 08:49
בקטגוריות אופטימיות זהירה, בכמה מילים, צ'אנק, שברי מחשבות, אופטימי, פסיכומטרי לפנים, מתכונים, סיכום שבועי - בערך, ציטוטים עם ערך, שטויות
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
קרר....קררר... לצלילם הערבים של קולות אלו התעוררתי הבוקר. אם המצב היה אחר, הייתי מתחילה להתלונן...ניראה לכם? זה השעום המעורר הטוב ביותר שיש, טוב, אולי חוץ מאישיות מעירה...ציפורים (במקרה הבוקר - עורבים) אינן בעל החיים החביב עליי או היישות. על כל מקרה, כמובן שהבוקר התחיל בספל הקפה שלי - לא משנה כמה ניסיתי להיגמל ממנה, בבוקר היא תמיד שבה לרדוף אותי, הכמיהה אליה. וקולות ה"קרררר...קררר..." עדיין ממשיכים מחוץ לחלון, למה שתלו לי על מתחת לחלון?
לאחר עיון קצרצר בYnet עברת להורוסקופ שלי (שוב, אני לא מאמינה בדברים האלו בד"כ...סתם להסרת הספק מראשכם - אבל פעמים הוא משתלב בצורה כמעט מושלמת עם איך שהבוקר שלי מתחיל, אז אני מחליטה לקרוא אותו עד הסוף ופעמים אף לוקחת דברים לתשומת ליבי - אחרי הכל, מי יודע?!):
מזל טלה - תחזית יומית
תחזית יומית לתאריך 07/02/2009
סופשבוע:
אתם זקוקים לאיזשהו פסק זמן (דההה....[במבטא רוסי כבד.] בדיוק מה שאני צריכה, רק אתמול "מיררתי" [כמעט] שאני זקוקה לחופשה), למנוחה ולשינוי אווירה, אך קשה לכם להשתחרר
ממחויבויות שלקחתם על עצמכם (פסיכומטרי + "ידיים של ***") ושהטילו עליכם בלי להתחשב בדעתכם (שוב, פסיכומטרי - כי בארץ הזו אין שלב שמאפשר לעקוף אותו בכדי להגיע לאוניברסיטה, כאן הבגרויות לא עוצרות אותי - רק הוא...המבחן הזה). עם זאת,
חשוב להשתדל להשגיח על עצמכם (כן, לא לקפוץ מהגג או משהו, לא לדפוק את הראש בקיר...וסתם לא להיכנס לדכאונות מיותרים כי העניין הזה מתיש וחסר טעם או היגיון - למרות שיש שם כביכול שאלות היגיון). תקשורת: עליכם להיזהר מאי הבנות
ובעיות תקשורת עם מישהו בסביבתכם הקרובה (טוב, אין לי מושג על מה מדובר כאן במקרה שלי - אבל אני אזהר, רק זה "חסר לי"). עדיף לא לחסוך במילים (אני חושבת שאת זה פתרתי ברגע שוויתרתי על "עיקרון השתיקה" שלי) ולנסות
להסביר אפילו דברים בסיסיים, תקשורת נכונה יכולה לפתור בעיות רבות.
נקודות ציון לשבוע שחלף:
השבוע, שקלתי להצטרף ל"מלכת המדבר" - אני בטוחה שהייתי עוברת את המבחנים, מבדקים וכ"ו...אבל אם אני זוכרת נכון, התקציב שלי לא מאפשר לי אלפי יורו ו...הצעירה ביותר שם ב"עונה הקודמת" היתה בת 24 או משהו....
אפיקונדליטיס - אחד הדברים שכמעט והכי חפרתי בהם השבוע. (לא, אני לא היפוכונדרית).
גרנולה - אחד הדברים שהחלטתי עליהם כפינוק האולטימטי מבחינת אוכל (ולחשוב שפעם קראתי לזה "אוכל ציפורים) מתקתק להשבוע, ובמקרה היתה כתבה על סוגים כאלו, אולי אנסה פעם...אבל מי נוסע לת"א בשביל "אוכל ציפורים"? " בחירות 2009 - ניסיתי להבין סופית (אחרי שכבר "נסגרתי סופית" - משהו כאן סותר אותי...הו, זו אני.) למי אצביע ביום שלישי...אז נברתי בעיקרי המצעים. ו"הפלא ופלא", "מצפן הבחירות" הצביע על מה שמתאים לי...הכיוון לפחות. נסו, מה יש לכם להפסיד?
כמובן גם ה"פסיכו'" כיכב אצלי במשך רוב ימי השבוע (מלבד אחד שאפילו עוד לא "כיפרתי על חוסר המעש בו", אפילו קניתי אוגדן בחינות של המרכז הארצי בתקווה שזה יהיה תירגול נוסף ו"חביב" לכל הדעות שאולי יעזור לי להוציא את הציון שאני זקוקה לו.
בזמן שאני "מחפשת כלב" לאמץ, התאהבתי דווקא בחתולה עיוורת מ"צער בע"ח ר"ג"...הבעיה התעוררה כאן כשגם אמא שלי התאהבה בה והיתה יותר הגיונית ממני באטענתה של החתולים שלי "יאכלו" אותה אם נביא אותה הביתה. אני כמובן טוענת שלא ושכל עוד כל אחד ימשיך לקבל את פיסות ה"תשומי" שלו, לא תהייה כאן מלחמת עולם שלישית "חתולית"...כך שאני עוד לא רואה את המאבק הזה כ"סגור" (אם כי אני עדיין רוצה לאמץ כלב...חסרה לי נוכחות של כלב בבית..."הרגלים" ישנים קשה לשנות. כמה שנים טובות [מכיתה ג' עד לכמעט סוף השירות הצבאי] לא הולכות ברגל, ואני בספק שאיי פעם אפסיק להתגעגע אליו - גם לטוב וגם לרע שהיה בו).
על כל מקרה, אני ממשיכה אל תוך השבת...ובינתיים איני מותשת, בינתיים טוב
לי, בינתיים...וול יש לי רק שבועיים וצ'ופצ'יק לפסיכו', אבל זו לא גולת
הכותרת שלי...(על מי אני עובדת...או שלא...), יאללה - לחיות (לפחות חלקית כפי שהבטחתי לעצמי), להינות מהשבת
ותוך כדי זה (או האשליה של זה) ללמוד "ברעל" (כבר הזכרתי שאני מתגעגעת
לצבא? - ילא למסגרת, ל"משפחה" שלי).
שבת נעימה אנשים/המשך סופ"ש נעים וכ"ו וכ"ו... או כמו שאדם מאוד יקר לליבי העלה רעיון להעלות על הכתב "בלה בלה בלה" (במקום "חפירות" מכל הלב - לפחות בנושא ברכות יום הולדת, טוב, יש בזה הגיון - אחרי הכל אין איש שלא יודע מהם "עיקר הברכות" בכותבים "בד"כ").
אנג'.
עריכה ב:1149
הו כן, גם קיבלתי מייל מהחמאס הבוקר . אני מרגישה "מיוחדת".
| |
Dead to the world פשוטו כמשמעו. כך אני מרגישה והרגשתי במשך רוב השבוע. זה כואב כשאני מבחינה ב"לא איכפת"/"לא משנה"/"מינורי" - סוגי יחס כאלו וכ"ו מהסביבה. אלוהים, היה הוורג מישהו להגיד מילה טובה, לאחל לי החלמה מהירה, לעזור קצת, משהו? מישהו? איכשהו? לא...במקום זה התמודדתי לבד. אולי בעצם זו הסיבה שמצאתי את עצמי מתעטפת בסוג של ריקנות , מתמלאת בה...- אני לא יודעת אם לקרוא לזה עצב, אכזבה, עייפות מהכל... ת'כלס (כפי שאומרים בשפת היומיום), לא רע לי - ממש לא. פשוט קשה קצת, ובמקרים כאלו אני מצפה מאלו ש"קרובים" אליי לעזור קצת, לתמוך - אפילו מילה...זה כואב לאמר "מילה" - לא (או לפחות לא ניראה לי..). צינון קשה, הרגשה דיי מעפנה ואפילו ההורים שלי היו עסוקים מדיי בעצמם וכלמיני דברים מכדי להבחין בצורך שלי (לא ציפיתי להרים של "תשומי"...רק טיפה של התעניינות) ל...דאמט, אני לא יודעת מה בדיוק - "משהו" :( . המשכתי ללמוד לפסיכו', הכנתי ש"ב, ניסיתי לעשות מדיטציות בין האינהלציות, כל דבר כדי להסיח את דעתי מההרגשה המגעילה שאפפה אותי - מה"מחלה" ועד למצב הרוח שנבע מחוסר ההבחנה ב"גרגיר האבק" ה"זה" ביקום - בי. אין לי מושג מה אני עושה כאן עדיין, אני ממש מתמוטטת עוד שניה - כן, על המקלדת, על המסך, נרדמת ומקווה לא להתעורר, טוב - לא דראסטי על כדי כך. אולי להתעורר בלתי נראית כפי שאני מרגישה השבוע, כמעט מכל כיוון אפשרי. בחיי שהייתי מחייכת וצוחקת על הסיטואציה המפגרת הזאת - אני? בלתי נראית?, דיי דומיננטית במקרים שונים, משום מה תמיד שם כשצריכים אותי - גם כשלי עצמי לא הכי נוח... למה כשאני כאן, מתפללת ל"משהו" -> "כלום". זה בדיוק ההבדל בין תשומת לב קטנה, קלילה, "כלשהי" , לבין חוסר תשומת לב הגובל בהתעלמות. מעולם לא ביקשתי להיות מרכז תשומת הלב, מוקד התמקדות מאסיבי...אבל זה יותר מדיי. פחות מדיי...דיי "כלום". ריק לי כאן, אז מה שאני חולה (הייתי), אף אחד עוד לא מת מ"מילה", אבל יש המוני נפשות שקמלו מחוסר (אפילו) דבר פעוט זה.
אני מודה לאחדים שהבחינו בי השבוע...
| |
יום רביעי... בלי שהספקתי לשים לב לזה, חצי שבוע עבר לו ביעף. ולמה שהוא לא יעבור ביעף באמת? כמו נמלה , מצאתי לעצמי "מליון ואחד" עיסוקים בכל יום והדאגות השונות שלי התווספו פה ושם, הפרדה בין החתולים הרבים שלי גם היתה חלק מסדר היום (כמו למשל היום בבוקר - מה שהצריך ממני השקמה מוקדמת - אף אחד בבית מלבדי ומלבד אני לא מוכן "להיכנס בין" שני שולפי הציפורניים האלו בעת קטטה), ו..נכון! : עבודה ולימודים לפסיכומטרי. מיותר לציין שלאחר קטטות החתולים בבית , היום בבוקר ריי (החתולה ש"מקוטלגת כ"שלי מכל בחינה") התחילה לגרד את הדלת של חדרי מבחוץ וכאילו להיתדפק עליה כדי להיכנס למעונה מעת ינקות ופשוט להירגע אחרי כל הסטרס שה"זכר הצעיר" והפחות דומיננטי, אך המציק לה מאוד מדיי פעם - לא יטריד אותה במנוחת היופי (או משהו בסגנון). התעוררתי ב- 6 בבוקר, ניסיתי להירדם שוב, וריי קטעה את זה. מעולה, בעיקר כשאני מתחילה להרגיש חולה...:( וכי למה לא להיות חולה? - כולם חולים. כמובן שזה "לא מתאים לי" , אבל ממתי שפעת או כל וירוס אחר שאל מישהו: "היי..מה קורה? מתאים לך להיות חולה היום?, ז"א..להתחיל להיות חולה - משהו חביב שישבית אותך כמעט לגמריי?" - ואם התשובה היתה "כן" - כמובן שכולם היו שמחים וטובי לב ו"איש תחת גפנו ותאנתו" (או ביטויי אחר שמציין הרמוניה), אולם אם התשובה היתה שלילית "וויתרה השפעת ופסחה על הפת של בית הסרבן" (חיילים לא היו מסרבים ברוב המקרים - הייתי ממליצה ל"שפעת הנחמדה" לבקר בבתי חיילים נואשים לג'-ים...)<-רצויי ללא יותר מדיי תופעות לוואי וחולי מורגש מדיי, כדי שהג'-ים יהיו טובים לגוף ולנפש , או במילים אחרות - חופש. כן, אני והאסוציאציות שלי לצבא שלא כל כך רחוק ממני...בעוד 3 ימים - חודש בדיוק. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני כל כך לא אוהבת להיות חולה, אבל זה כבר היום השני שאני מרגישה כאילו איזה פראזיט מיקרוסקופי מקנן בי, ומקווה בכל ליבי שזו סתם עייפות (ובאמת, ביומיים האחרונים יצא שנרדמתי בשעות הקטנות של הלילה ללא סיבה מיוחדת, טוב, סיבה טובה יחסית - קריאת ספר ולימודים - ג'יש...אני חייבת להפסיק עם זה..ללמוד אני יכולה בכל שעה נורמאלית - אבל אם תאמינו או לא, אני נסחפת, צוללת לתוך המספרים, המילים וכל סימולציה אפשרית בפסיכו' ואפילו נהנית מדיי פעם לעבוד עם סטופר - זו התקדמות...אולי מצאתי גישה מתאימה סוף סוף, סוג של תחרות - אני אדם תחרותי, תחרות היא אתגר, הרצון לנצח גובר - ואולי זה ייגבור על הלחץ שכניראה "גמר לי את הפסיכומטרי" בפעם האחרונה שעשיתי אחד - זה היה בתיכון...הבגרות שלי ממש לא רעה אגב, אפילו מוצלחת למדיי). כן, עם התקווה שהחולשה הזו, שאני חשה - היא רק עייפות אני אמשיך הלאה משם, אבל מה בדבר ההרגשה המוזרה בגרון? - זו בהחלט לא עייפות, מה בדבר האף המנוזל לפרקים? - זו גם לא עייפות...דאמט, שזה יעבור ולא יגיע למשהו רציני יותר, שיעבור בכלל! זהו, כמה אמבטיות מלח (מפנקות ומחממות את הגוף והנפש) , הרבה תה עם דבש וקצת יותר שינה מביומיים האחרונים ואני כמו חדשה - רוצה להאמין, מאמינה...ו...ממשיכה את השבוע. "אמנות התבונה היא לדעת ממה להתעלם." - אמר ויליאם ג'יימס (קישור - אם לחלקכם אין שמץ, מי זה - היה נשמע לי מוכר אבל לא זכרתי בדיוק מי הוא היה ) והנה, אני אטפל ואתעלם חלקית מההרגשה המציקה והמוזרה הזו ואראה איך הכל משתפר, אח..האופטימיות, לפעמים היא דבר כל כך נפלא - אפילו אם היא בגדר אשליה.
עכשיו בנוגע ל"פריימריז" עם התקלות...סבורה שלספי ריבלין יש יותר ממני להגיד...עזבו אותי מזה, אני צריכה להתמקד בדברים אחרים.
שיהיה לכם המשך שבוע ממצה, מרנין ובריא...(אפילו אם החורף הזה בישראל הוא כאילו בתחפושת של עונות אחרות...- או שיש לו "קריזות" מדיי פעם). אנג'.
| |
עכשיו טוב...:) הנה, הסופ"ש שלי נפתח רשמית אחרי יום מעיק בצבא ולאחר ביצוע סיום ההחלטה לגביי נקיון יסודי בחדר - היום ולא כמו בכל יום שישי (בשביל זה יש בית שלם לא?).... בסך הכל, זו לא היתה "תקופה" כל כך גרועה בצבא - דווקא שבוע קל יחסית, מלבד היום - > בנושא זה כבר טיפלתי "צבאית" ובנוגע אל הפנימיות שלי , עקב כך - יש יוגה בשבילה. אבל כמו שאמרתי - הסופ"ש כאן...יהיה בסדר בסופו של דבר, ואם זה לא בסדר - אין זה הסוף .
שיהיה סופ"ש מעולה ! ואימרו אמן. ו...תחשבו חיובי, זה מונע סרטן ;)
אנג'
| |
אין כמו יום שלישי. אפילו כשאני חושבת על איך שהשבוע שלי ניראה מבחינת משמרות, אני יודעת שהיום יום שלישי ו"אורות עיניי"...זה כבר לא תחילת השבוע וגם לא הסוף שלו (כשאני יודעת שביום חמישי משתחרר אחד מהאנשים המעניינים ביותר שהכרתי בצבא - שלא לדבר על משמעותיים מבחינה חברתית..). בסופ"ש הזה תהייה ה"משמרת" האחרונה שלי במשרה המוזרה של "שישי-שבת" בהנהלת חשבונות - כמובן - מה הטעם להחזיק חיילת במשרה חלקית מהסגנון של "כל שישי עד שבת..." אם יש פראיירית עם תואר שאפשר לשלם לה פחות על משרה מלא הבמשך כל ימות השבוע ? ;) טוב נו, הגזמתי קצת, פראיירית לא - אבל משתלמת כלכלית זה בטוח.
אז מה בעצם היה לי השבוע: פרוייקט השמפקד שלי התעקש לפקשש - מה שגרם לחיכוך עצבני ביני לבינו וגרם לי להעלות את הטון המכוון אליו (כי הוא העלה את שלו כלפיי...למרות שידע שאמרתי לו על התוצאות ...וסרבתי לעשות את מה שהוא עשה..אח..גברים - כל כך בטוחים בעצמם תמיד, גם אם מעירים להם על משהו, הם מבינים אותו ועדיין ממשיכים עם הראש בקיר כי - "הם גברים"). ותקלה הזו גררה אותי למיגרנה לאחר זמן מה של עבודה עליה (מישהו צריך לתקן את מה שהוא הרס לא..?), סך הכל משמרת הצהריים שלי היתה "בודדה". לא אוהבת לקפוץ בין משמרות, אבל זה ניראה ככה : ראשון-בוקר, שני - צהריים, היום (שלישי)-בוקר, מחר (רביעי) - צהריים ובחמישי בוקר ו..אחד הידידים הטובים שלי עוזב את המסגרת הירוקה :(. בדרך כלל מקובל להכין "אלבום שיחרור" לג'ובניקים שכמונו...אבל היות ואף אחד לא לקח יוזמה (כי מה לעשות, יחסי האנוש שלו לא היו משהו עם יותר מדיי אנשים כי - הוא אוהב לגרום לאנשים ללמוד בעצמם והוא ציני בערך כמוני ביום רע...) , הפכתי להיות המארגנת של המתנה. במשך כמעט חודשיים לחצתי על האנשים שהכירו אותו/מכירים עדיין לכתוב לו מילה או שתיים לקראת האזרחות באוויר, איימתי במיילים, רדפתי אחרי אנשים עם דפים ועטים אפילו ומתוך ה-20 החשובים השגתי 14 מכתבים ועוד 2 מאנשים שכלל לא היה לי מושג שקשורים אליו איכשהו. מה בעצם מתוכנן - סוג של קופסאת זיכרונות עם המכתבים מגולגלים כמגילות שרופות מעט , מעט תמונות למזכרת, תצלומים ישנים עם הקדשות מחברים שכבר השתחררו מזמן והתעקשו להופיע בשי הצנוע וכמה דברי מתיקה. מקורי זה לא, בעיקר כשכבר הכנתי דברים כאלו ולאו דווקא לשיחרור של אנשים יקרים לי (בצורה כזו או אחרת) , אבל אפילו ה"זכרים" המקיפים אותי בצבא התלהבו מהרעיון ומהביצוע עצמו - שלא לדבר על ה"נקבות" הביקורתיות הסובבות אותי. כך שזה יהיה בסדר. כשאני חושבת על זה, אני כבר לא ראיתי אותו בערך שבוע שלם, גם לא בסופ"שים (כי לא היו יציאות צוותיות או חברתיות אחרות במסגרת הבסיסית...מחוץ למדים). כך אני יודעת שהוא יחסר לי, אם שבועיים של היעדרו מהצוות גורמים לי לסוג של "חור" חברתי עמוק "לב האדמה". *השיחרור שלי אגב בעוד 3 חודשים וצ'ופצ'יק"
הפקתי לחפור מעט ב"פסיכו'" השבוע ,אני יודעת שיומיים לא מספיקים מן-הסתם, אבל כל מה שאני רוצה ברגע זה הוא ללכת לרוץ קצת ולחזור לפוך מתחת למזגן...להירדם עד מחר (לבד או לא ->ה"אורחים" האלו תמיד מוצאים את דרכם אליי בסופו של דבר..) ,להתעורר, לסיים עם המתנה ללטיני המשתחרר מחרתיים, לסיים את המשמרת של מחר ולדעת שלמחרת מגיע יום חמישי - והנה לי, סופ"ש.
כרגע אין לי תלונות, לא יותר מדיי בכל מקרה. ואם תיקחו כמה עצות מכאן - אולי גם אתם תרגישו איזה "היי" מסויים מזדחל לו לתודעה ומתפרס על כל הכלול בכם.
אנג'.
| |
דפים:
|