ישבתי היום ברכבת, רק אני ונ' (הגולנצ'יק הלא מטומטם בכלל), נזכרתי איך ישנו על חוף הים וצחקנו, נזכרתי איך הוא ניסה להתקרב אליי , נזכרתי בהרגשה שלי ברגע שהוא "היה ברגע" ואני הייתי הרחק במקום אחר...ואז פשוט חיבקתי אותו, כי לא הייתי מסוגלת ליותר.
קפץ לי בראש הצחוק המטורף והמדבק שלו במופע הסטנד אפ ביום שישי, נזכרתי איך שהוא הבטיח עוד בים שהוא יכבד את החלטתי - אבל עדיין ניצוצות של הרצונות שלו קפצו מדיי פעם בשישי הזה...
נזכרתי בחיבוק (הוי..חיבוק יכול לסמן כל כך הרבה, יכול לסמל הרבה מעבר למה שרבים רואים - ובשבילי הוא עולם ומלואו...) שהוא נתן לי בסוף הערב...נזכרתי בחמימות שלו שהתנגשה בקור שלי. כאב לי, באמת כאב לי הפעם כשראיתי את החיוך שלו בעודי מכורבלת במעיל ב' שלו ובמעיל שלי ברכבת כשאני נשענת על כתפו, שבריר של מבט מעבר לזוית העין והכל היה ברור - הוא היה בעולם שלו, במה שהוא רוצה - בדיוק כפי שאני הייתי בעולם שלי לא פעם, נו..המקום הזה בו אני חייה כשפתאום לא מתחשק לי לכמה רגעים להיות ממש כאן. אותו מקום אליו אני לוקחת את עצמי , המקום בו נותר כל מה שהיה לי פעם ואיבדתי, מקום בו הרבה דברים שחסרים לי היום שם בשבילי, שלי...איתי...לצידי....
הגענו לתחנה שלי, הוא המשיך לכיוון חיפה לבקר את סבתא שלו,
חיבוק חטוף,
נשיקה על הלחי,
חיוך חמים מצידי,
חיוך לבבי מצידו,
ירדתי מהרכבת,
הוא התיישב ו"עשה לי שלום ממעבר לחלון",
ירדתי במדרגות,
עליתי במדרגות,
הגעתי לצד השני של הרציף,
הוא עבר לצד השני של הקרון והתבונן עליי,
חיוך לבבי מצידו,
חיוך מצידי....
זהו סוף יום, מחקתי את האיפור. מסיר האיפור שרף לי בעיניים ולמשך מספר רגעים דמעתי ממנו. מזמן לא בכיתי, לא על משהו שיש בעולם הזה בכל מקרה. בסך הכל - אין לי על מה להתלונן...על דברים שמעבר - זה סיפור אחר , אבל זו לא הבמה לכך, אוזניים שלא אמורות לדעת/לקורא/לתהות עלולות להגיע לשורות האלו...
דמעה מלאכותית אחת,
דמעה מלאכותית שניה,
טישו,
אין דמעות,
הן לא היו שם מעולם - הן סינטטיות בדיוק כמו האיפור שירד מספר רגעים לפניהן ולא זכה להימרח על הלחיים כמו אצל איזו ילדה בת 17 "אפלה ומיוסרת" - זה עניין שעובר עם הגיל, אולי עם ניסיון חיים כואב שנותן להבין שהחיים בהחלט לא "בזבל" ואין להתבכיין על כל זבוב רע שקופץ אל ה"חלום הורוד הרצויי".
יש יותר צבעים מהשחור, האמינו לי, אני נווכחתי ועובדה - לאחר שלא פעם קרה שכמעט איבדתי את חיי, אני כאן ואני מוכנה להיאחז בכל חוט, קצה חוט - חיה,נושמת ובועטת בדברים שמפריעים לי כאן...לפעמים מלטפת אותם ומבקשת יפה שילכו :).
מלנכוליה זה לא בשבילי, ואם רע - תמיד יש את מה שהייתי רוצה שיהיה שלי וקיים איי שם בתוכי ואיש לא יודע. זה כבר מעבר למה שאני מוכנה לספר.
לא, אני לא חיה באשליות - אבל אני בטוחה שלכל אחד יש א תהמקום הזה שלו שהיה מעדיף שיצא ויתחבר עם העולם הזה לרגע, או מחדש...ואולי...אולי...הניצוץ הזה בעיניים יחזור והכל יתחיל מהתחלה מזריחה חמימה לשקיעה מרהיבה מעבר לקו האופק והרצון האנושי, מה לעשות שלפעמים לא הכל תלוי בנו...הסביבה גם כאן.
I've been working with the devils, trying to exorcise" My feelings I've been hiding down on a darker side But what's I'm taking in trading, never sold my soul .....
Think I'm losing the fight to make sense of it all Got to build all my life so I'm safe from the fall I'm subjected, expected to know what I feel "...But I don't feel nothing, it's alright, no big deal
ליל מנוחה אנשים...אני עייפתי מכל זה היום או בעצם מהיום הזה, אבל היי - אני מחייכת וזו בעצם האופטימיות שלקיתי בחוסרה פעם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
אנג'י
מצב רוח שלי "יאי",
"), זו הפעם הראשונה השבוע שיצאתי מהבית אל הקור אחרי הצבא, טוב..אולי השניה.