 כינוי:
אנג'י בת: 37
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
אז הגיע הסופ"ש המיוחל...מה הלאה?
תחזית אסטרולוגית להיום:
כללי: דרושה לכם הזדמנות להרפות קצת מהמתח הרגיל,
לנוח ולהיות עם עצמכם, יחד עם זאת, הזדמנות למפגש עם אנשים קרובים יכול
לעזור לכם להשתחרר וליהנות. בדיוק מה שאני צריכה היום מנוחה - רק מה? , זה לא ממש יקרה היום, יותר מדיי פסיכו' על הראש. אולי יותר מאוחר בכל מקרה...
קניות: יום טוב לקניית בגדים חדשים, תספורת או כל מה שקשור למראה ולתדמית, אך במקביל כדאי להיות זהירים ולא להיכנע ללחצים. בדיוק רציתי להסתפר היום ןהפוך לג'ינג'ית שלמה בדרך, אבל היו סגרי עדיפויות אחרים להיום...אילוצים.
רגשית: חשש מסוים גורם לכם שלא לחשוף את רגשותיכם האמיתיים נראה שבקרוב ישתנה משהו בגישתכם ויגרום לכם להיות גלויים יותר וישירים. נה...עם זה אין לי בעיה, הרגשות שלי חשופים למי שהם צריכים להיות, מי שלא "ראה"/"הרגיש" אותם, גם לא יזכה לכך, ולא משנה מה תחזיות אומרות...
בהצלחה לי ביום שישי, אנג'.
| |
רגעים של חורף בנפש חמימה
"לעתים גורל חיינו דומה לעץ-פרי בחורף. מי היה חושב שענפים אלו יהפכו שוב לירוקים ויפרחו, אבל כך אנחנו מקווים, זאת אנחנו יודעים."(גתה)  "אין תרופה הדומה לתקווה; אין תמריץ כה גדול ולא מרענן כה חזק כמו הציפייה למשהו מחר."(אוריסון סווט מרדן) ואני רק מחכה לסופ"ש...אני לא אוהבת את קפיצות המצבים ומצבי הרוח שאני עוברת. שלא לדבר על זה שמרפי לא מת עליי השבוע בצורה כלשהי...אני נעה בים שעות טובות לכאלו שהן ההיפך, מדקות של אושר לדקות של חוסר רצון להיות כאן, משניות של שלמות לשניות דומות באורכן למצב הפוך ומבולבל... רגעים כאלו ורגעים כאלו. אז אני אוספת את פרקי הזמן שנאים לי וממשיכה לעבר עוד יום ועוד יום ועוד פרק זמן ואז, נותרת המחשבה, הערגה בעצם לסופ"ש... (אולי לסיום השבוע והסופ"ש יחד - אבל זו הפסימיות בי שמדברת בהקלדת שורה זו...).אנג'.
| |
בוקר (אור?) 2
שוב קמתי לפני עלות החמה...בלי להתחשב אף לא לרגע בעובדה המצערת שהיום שלי יהיה "עד צאת הנשמה"...
אני לא אוהבת להתעורר לבד, אבל היום זה לא קרה - ככה זה כשחברה ישנה איתך לפני תחילת עוד שבוע, זה מפצה על העייפות, כאב הראש מחוסר שינה..על הכל (כמעט).
הסופ"ש לא היה ממצה עד הסוף, היו עוד דברים שלא הספקתי, אבל זה נותן לי דלת למחשבה על הסופ"ש הבא ואני לא חושבת שהמחשבה שלי בכיוון תועיל רק לי הפעם.
בכל מקרה, אני מקווה שלא...
אז מה בעצם "קורה היום"? בעיקר פסיכו', וזה אחרי ערב "רוב בנים" בבית שלי אמש, די וי די שלא מצאתי את השלט שלו, פיצה (יאם) וHOT שאני אתבע בשלב מסויים על עגמת נפש...בכל זאת, סרט היה, חברים היו, אלכוהול - היה אבל לא "ננגע", שינה "לא לבד" היתה, חיוך בבוקר היה, עייפות גם קיימת - אבל מה איכפת לי, החיוך על הבוקר יימשך איכשהו למשך כל היום ובשבוע הבא אני אכבר אעבוד על מה שכן חסר לי הסופ"ש...:)
ובגישה חיובית זו - אני פונה לתחילת השבוע הזה,
אנג'.
| |
Waking up...
"Time passes. Even when it seems impossible. Even
when each tick of the second hand aches like the pulse of
blood behind a bruise. It passes unevenly, in strange
lurches and dragging lulls, but pass it does. Even for me."
Stephenie Meyer - New Moon
| |
Into the fire, Into the flames
ובמידה שווה יכלתי גם לקרוא לפוסט הזה שריפת חפצים וכ"ו...וכ"ו..בתכלס כל ה"טקס" כלל את כל מה שאני לא רוצה בחדר, כל מה שאני לא רוצה שיהיה עוד חלק ממני, בת'כלס אני מצטערת שלא עשיתי את זה קודם. יש לי איזה פטיש ללאש - אז זו דרך טובה להיפטר מדברים...כל עוד זה לא מסכן אף אחד ולא יוצר יותר מדיי עשן - אחרי הכל זה הבית שלי וזה.
התבוננתי במרכיבים הבוערים, תחרה פשוט נעלמת תוך שניות ספורות, הפלסטיק יוצר עליה "דמעות" צבעוניות שהופכות להיות שחורות, תמונות - טוב, את זה אני לא שורפת...
לראות אותיות על פתקים/ מכתבים שהיססתי אם "להעלים מחיי" או שלא, נעלמות מהר יותר משנכתבו, ה"התעמקות" של הלהבות במלל הדהימה אותי, כשהיה מדובר על נייר קצת יותר עבה מדפים סטנדרטיים. זה עשה לי כל כך טוב...(כמובן שלא הריח...זה היה יכול להרעיל אפילו מקק שעמיד בפני מלחמה גרעינית נדמה לי), אני לא יודעת למה בכלל היססתי להיפטר מ"הכל" הריי אלו חלקים שאני לא רוצה בחיי, או חלקים שכבר לא שייכים לתמונה אחרי תחזוקה ועיצוב מחדש.
כן. הרגשה של שלמות מסויימת, ואני החוזרת לעצמי וזקוקה לשקט הזה - לו אני זוכה לא רע ביומיים האחרונים.
אפילו עם "מינוס 7" צבחנות דם לאחר הבדיקה של הבוקר, אני מרגישה יותר שלמה מקודם.
מהיום החלטתי, אני חוזרת לעצמי מכל בחינה אפשרית, לכל מה שטוב בי ותיחזקתי ושיניתי והתעקשתי...לכל מה שעושה לי טוב...קצת אגואיזם לא יזיק לי, אחרי הכל, אני מתעלמת מעצמי לרוב, או דוחה את "עצמי" לסוף ודואגת לאחרים קודם...צריך להיות גם לזה גבול מסויים...טוב אולי הגזמתי, זה סוג הדברים שנדמה לי שלא אוכל לשנות, אבל אני בהחלט אבחין בעצמי יותר - דבר שקשה "לדרוש/לקבל" מהאחרים בעיתוי הנכון, או כלל...(זו הכללה, אבל ברור שיש כאלו שלא נכללים בקטגוריה המאשימה "לייט" הזו).
מקווה ליום טוב יותר, שבוע מוצלח יותר מהקודם והכלל...
אנג'.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
