של ראשון הבוקר היה להתעורר, יש את הימים האלו שפשוט מקיצים ללא רצון לקום מהמיטה, אז פשוט נשארים בה במשך כל סוף השבוע ו.."הופ" הלך ה"חופש" מהצבא , מהעבודה וכ"ו...

החלטתי שהפעם לא ארשה לזה לקרות. אפילו אם ההורוסקופ שלי טוען אחרת.

*אני בת מזל טלה , למי שאיי פעם יצא לתהות.

בדרך כלל אינני אדוקה להורוסקופים, תחזיות אסטרולוגיות , "אקסטרה, אקסטרה...". אבל אם אתם כמוני - תודו שלפעמים הן מתאימות בדיוק ליום הספציפי הזה בו פתאום מתחשק לכם לקרוא הורוסקופ, או שמישהו תחת איום אקדח כמובן - דורש מכם לעשות זאת .

שלי בכל מקרה ניראה כך היום:

 ריכוז הכוכבים במזלות האדמה לא עושה לכם את החיים קלים בעיקר השבת, מכיוון שכילידי מזל אש אתם זקוקים לאווירה יותר תוססת, מלהיבה ומגוונת, לאתגרים, או להתנסויות חדשות. ואילו רוב הכוכבים מצויים כעת במזלות האדמה, מה שמשרה בכם כבדות רבה ומעיקה ודורש מכם להפגין איפוק, מעשיות ויציבות, או להשרות בכם דאגנות ונוקשות. מרס שליטכם האסטרולוגי שנמצא כרגע בהילוך לאחור בגזרת מזל סרטן, לא משפר את המצב, אולי אפילו מחליש, מעורר רגשנות ונוסטלגיה. (מה שקרה לי אתמול בערב כשהתבוננתי על התאריך שביצבץ לרגע מהשעון של WINDOWS - והקישור מסביר בדיוק במה מדובר)

לכן נראה שעדיף השבת שתנוחו. תנו לאחרים ליזום ואתם תזרמו בקלילות עם הנסיבות.

אולי באמת הגיע עוד אחד מימי השבת שעליי לנוח בהם קצת?

אולי לא..אבל כמובן שהכל תלוי באיך שהיום יתנהל.

מה שמזכיר לי שאתמול הגעתי לתודעה מעניינת בעת ההליכה עם אלכס בערב - אנחנו לא באמת חיים את ההווה, אם כי על כך אני לא אחפור כאן כי אז אני סתם אתחיל לחשוב יותר מדיי ואגיע לעוד מסקנות שלא מתבקשות אולי ( מעדיפה שלא לקחת את הסיכון..לא היום). אני פשוט אשלח אתכם לקרוא ספרים של סטיבן הוקינג,

ואם זה לא מעניין - פשוט שבו ותראו סרטונים באינטרנט , לפחות כך לא תגיעו למצב בו אתם "לא עושים כלום בשבת" - לקרוא את הבלוג שלי זה לא דבר מה מעויל במיוחד אתם יודעים ;) - אני סתם מסבכת אתכם.(אם לא הייתם מסובכים או מתוסבכים לפני כן..)

האמת, אם היה לי דבר מה מעניין מהרגיל לספר על השבוע הזה, מלבד העובדה ששוב הרגשתי שאני שימושית לצורך "להיות שם" בשביל אנשים שזקוקים לי (אלוהים, ההרגשה שהצלחתי להעלות חיוך/לנחם/לעצור/להצחיק ...פשוט שווה הכל) כמובן שזה היה נכתב כאן (בתנאי שהחיים הפרטיים שלי ..הממש פרטיים..האלו שלא מדברים עליהם אלא בחדרי חדרים, לא ייחשפו כאן מעבר לגבול הטעם הטוב).

התחלתי שוב להתעסק עם HTML , סתם, או שמא זה ישראבלוג השורר הזה שנתן לי את הפוש עם כל עניין הפרו, גם לעיצובי פוטושופ אני צריכה למצוא את הזמן ולחזור - אבל קודם עליי להסיר הרי חלודה מהעניין. לפחות המוזה לי חיה נושמת ובועטת .

בכל מקרה, בלינקים ששמרתי פעם (ואני מנקה את המחשב מהם ומשאר ירקות לקראת השנה החדשה) נתקלתי בלינק הזה על זוגיות - אנחנו מפספסים את הזוגיות שלנו בגלל טיימינג. אולי זו רק אני, אבל לדעתי חלק גדול בזוגיות האחרונה שלי נדפק (כן..זו של השנתיים שהיתי מוכנה אפילו "להקריב את החיים" כדי לתקן אותה...)  בגלל "טיימינג"..שימו לב. דאמט, אם לחשוב על זה...-> לא , אני לא אפרסם יותר מדיי מחשבות כאן, לא על העניין..ובכלל - דיי, אסור לי לחשוב על זה עכשיו...

*מחקו את זה מהפרוטוקול, אם יש לכם מחק חזק כמו שלי שמוחק גם דיו או חתימות דם (פייפר קאטס..אתם יודעים...).

טוב, בכל מקרה, אני חוזרת ליום השבת שלי (לפחות בינתיים) ואתם - תיהנו ממנו כמה שאפשר, ו...שפשוט יהיה יום מוצלח/נעים/ידידותי לסביבה וכ"ו...

I Had A Dream About You Last Night,

You May Have Seemed Dreamy - But You're Not My Dream.

I Had A Dream About You

Could Have Been Real ,Could Have Really Been You, But It's Not,

And I Wouldn't Drown In Those Illusions.

My Mind Is Not Your Home.

*עוד פרגמנט שהסתובב לי בראש מהרגע שהתעוררתי מהחלום...

למרות שתיכננתי את כל הסופ"ש הזה מראש, כמעט כלום לא יצא לפועל. אני לא זוכרת את הפעם האחרונה בה הייתי כל כך עייפה...עייפה כל כך שאתמול, רק בכדי לבקר את הדודים שלי היום (בערך עד עכשיו) הלכתי לישון בסביבות הערב - 9. בד"כ זה לא קורה, לא תמצאו אותי ישנה בשעות כאלו - אלא אם כן תפסתי משהו חורפי שהתיישב ופתח תרבית בגופי.

היום, כשנרדמתי ברכב בעוד ההורה הזכרי שלי נוהג, זה היה השיא - באוטובוסים ישנתי, רכבות - גם הצבא לימד אותי להפוך לחדר שינה שמרגיש טוב מחדרים של איקאה (בדמיון כמובן), אבל מעולם...עד היום - לא ישנתי ברכב פרטי (טוב, חוץ משל אייל ואפילו לא שמתי לב לזה וכבר הייתי בית, ספה בסלון ושמיכת פליז עם פרחים מכסה אותי - כן, של אחותו שישנה אצלו לילה קודם לכן).

אבאב היה בטוח שאני חולה, אבל להפתעתו , ממש לא, או לפחות לא ממש - כי חופ אין לי (ואם הוא היה שופט כפי שהצבא שופט"חולה/לא חולה" - אם היה לי 37.5 הריי שלא היה לי חום כלל.

ניחא, גם היום אולי תהייה לי שינה מוקדמת, את התוכניות המקוריות להיום עזבתי זה מכבר כשנודע לי על הביקור האפשרי אצל הדודים.

הביקור אצלם הפעם היה כרוך בכאב מה, הכלבה שלהם כל כך הזכירה לי על טום שלי (ז"ל...), היא עוד מצאה לנכון להתיישב מאחוריי בספה ולהירדם, מדיי פעם דוחפת אותי עם הרגליים מתוך שינה...האף השחור הגדול והרטוב..העיניים הכמעט אנושיות...צביטה בלב של ממש...:( , אבל התגברתי.

עכשיו אני פשוט יושבת לי מול המחשב, משרבטת דברים בעצרת הלחצנים ולאף אחד לא משנה אם אני במעיל סיבירי או בלבוש מינימאלי ובפוך (המצב האמיתי) - אח...כמה טוב להיות מאחורי מסך וללא מצלמת אינטרנט ופשוט להינות מהחורף (אפילו הדליל הזה) בתוך הבית.

והנה הגיע הסופ"ש לו חיכיתי במשך כל השבוע הזה ^-^.

*אפילו הגשם הגיע (מה שמנע ממני מספר דברים אתמול אבל אפצה את עצמי עליהם היום.

אם יהיה לי זמן במהלכו העמוס מאוד ועתיק פעילויות שונות,

אני כבר אשרבט על דברים שונים - אם לא -> פשוט סופ"ש נעים לכולם (ע"י המנוחה הרווחה).

אנג'.

*במקור נכתב ב-1:17 היום, אבל היתה הפסקת חשמל ו....(טוב, לפחות שמרתי את זה בוורד)

גשם בחוץ, כבר בפיג'מה, שניים מהנרות שהשארתי דולקים בחדרי - רק בגלל שאינני אוהבת אור סינטטי, כבו ואני יושבת כאן שנייה לפניי שאני מתחילה ליבב משמחה הפעם.

לפני כמה רגעים אמרתי לאיש הגבוה שלנו לילה טוב, לפני מעט יותר רגעים מצאתי את עצמי רוקדת ומזמזמת שירים מתקתקים או צועקת אותם חרישות לאחר דקלום קטעים מהסרט בחנייה עם פיצול האישיות המקסימה שלי(לא שגיאת כתיב..היא נקבה מקסימה ביותר והיא קיימת ובעלת חיים משלה באמת), לפני אף יותר - ישבתי בבית הקולנוע על החברים שלי בחלקם לפחות (כבר הייתי בסרט והגעתי רק בכדי שאזכה לראותם) ועכשיו אני חושבת יותר מדיי.

הפוך מזמין, כל המיטה הזו לעצמי :)..

נהגתי להתבכיין על הסיטואציה הזו פעמים, לפעמים זה עדיין קורה לי - אבל דיי. טוב לי עכשיו ואני הולכת לישון עם חיוך מתקתק מרוח על פניי.

ימים כאלו בקלות יכולים להזכיר לי את כל מה שהפסדתי בתקופה האנטיפאתית שלי...

"...I laid down my defenses
I opened up the door
I gave you what you wanted
I couldn't give you more
And I gave you everything
You said it's all or nothing
To you it's just a game
A game you're never losing"

אח...סקורפיונס.

תמיד אהבתי פרחים, ורדים שחורים קסמו לי יותר מכולם, אבל גם אם לא דובר על ורד שחור (במקור בורדו כהה – אין פרחים שחורים באמת) לכל פרח שקיבלתי בחיי הייתה משמעות.

מאז ש"התחלתי לקבל פרחים" נצרתי בליבי כל שנייה חטופה בה התבוננתי במבט המעניק, זורמת הישר אל נשמתו ומנסה להבין האם הכוונה טהורה ותמימה, או שמא מכיוון ש"בנות אוהבות פרחים".

כל הרגעים נצורים בליבי, לפעמים מבט לאחור ברגעים מסויימים יכול להכאיב, כמו פגיעה עדינה באחד הקוצים של ורד...נגיעה של "בטעות", אך לפעמים כה משמעותית.

הרגשה של טיפת הדם המזערית הזו שנוטפת כטיפה בודדה , אבן אודם של ממש שנותרת כזיכרון למה שדבר כל כך יפה ותמים יכול לעשות.

אתמול קיבלתי ורד, אחד הורדים הכי יפים שהביאו לי איי פעם, התרגשתי כמו ילדה קטנה, יכולתי לחוש באנרגיה החמימה עוברת בין כל תא ותא בגוף ומתפשטת לעבר כל אזור שנותר אדיש למחווה.

קראו לי סנטימנטאלית, אבל גם אם הורד בודד יש לו משמעות.

לכל פרח יש משמעות וממבט בודד בעיניי ה"מעניק" אפשר להבין אותה ולבחור אם לשקוע בהרגשה החמימה לזמן מה או לשבריר של רגע.

כל אחת יכולה לבחור לעצמה את הרגע , את פרק הזמן, שבריר של נצח או נצח....

לפעמים, פשוט קשה להבין או לבחור....

לפעמים, אותו פרח לא מגיע מהאדם שהיה יכול לגרום לחמימות הזו ולא לשבריר של רגע...

ולפעמים הוא מגיע ברגע הנכון, בזמן הנכון ומהאדם הנכון...

הסוד הוא לדעת בדיוק מה מתרחש איי שם מעבר לעיניי ממול ומעבר לעיניים המתבוננות במחווה השברירית הזו.

הורד שלי אתמול:

הורד שלי היום: