אני אוהבת חורף, אבל לא כאשר כל הבית שלי חורק.

הרוחות התחינו לנשוב, רצתי בגשם (חלש), אכלתי מרק, ונישארתי לסופ"ש בבית באיזור האוניברסיטה.

החורף מהסגנון הזה ניראה הרבה יותר טוב, עם אדם אהוב לצידי, גם אם אני מוקפת מלבד זאת גם בערימות ש"ב שמסרבות לנמוך ומסרבות להיעלם, חלקן גם מסרבות להיקלט.

השבוע הזה מלא בהמון דברים - ואחד מהם הוא חוסר שינה.

גם השבוע הנוכחי יהיה זהה , אולי יותר גרוע - אבל אסור לי לוותר...אני חייבת לפחות לנסות את המקסימום.

"קשה יש רק בלים - וגם אותו אוכלים" - אמרו לי פעם, מזמן, בטירונות...(כמה שנים אחרי זה אני נזכרת בזה ומחייכת...).

שיהיה חורף שמח ושבוע טוב, עם יותר אופטימיות מפסימיות - בינינו, זה לא מועיל לאיש.

הפסיכומטרי הזה נתן לי יום נוסף ללמוד בבית, אחלה סופ"ש כמעט לגמריי ללא חיים. חיים שואפים לאפס...כמה רגעים של אושר טהור וכל השאר פוזר בין רגעים בין לימודים בעיקר...

הלוואי והשבוע הזה יתן לי להבין כמה דברים לעומק, ולא להיכשל בבחינה ביום שישי.

הו כן, אני גם סוגרת השבוע. כן, כמו "סגירה" בצבא רק ביתר אופטימיות - כי בינינו, רחוק מהסחות הבית יותר קל ללמוד - אם כי אם אני לחוצה מספיק ו..אני לחוצה במידה דיה והותרת, אפשר גם בקלות להתרכז בצורה מלאה גם בבית...

שבוע קשה עבר עליי...

אני לא יכולה להסתיר את העובדה שאני לא מחבבת את התנהלות החיים שלי כרגע. אני לא בטוחה במקצוע שבחרתי ללמוד בתור סטודנטית לתואר ראשון, מדיי פעם ממש לא הולך לי בקורסים ובכליי, אני מוצאת את עצמי מייבבת מדיי פעם - עם או בלי סיבה.

זה מין כאב פנימי על דברים שהייתי עושה אחרת באותו יום/תקופה/זמן כלשהו כדי שדברים ייראו טוב יותר.

אבל אי אפשר להחזיר את הזמן בחזרה, אחרת היה קל יותר...או שלא היה מעניין.

השבוע נתקלתי במשפט:"אם קשה, אז א בעליה." - אם זה נכון גם לגביי, אני אודה למי שצריך להודות לו מכל הלב.

כרגע זו פשוט מנהרה עם איזה אור בקצה, אבל אני לא בטוחה שאני רואה את מה שיש בסוף...

יש כאלו שיגידו :"..אולי זו הרכבת..." , אבל אני מעדיפה לחשוב אחרת.

מעדיפה את החיוך על פני הדמעות,

את החיבוק על פני ההסתגרות בעצמי וההתמודדות לבד - כי ביבינו - כמה שאני מסתגרת יותר, ככה קשה יותר למצוא איזון פנימי. בכלל, רגשות שליליים פרים הכל בפנים - אין בהם וכי דבר מה טוב, אבל הם קיימים, בכולם - גם באופטימיים בינינו, ואין מנוס.

רק התמודדות, הכל התמודדות או ניסיון התמודדות.

אז שוב אני מוצאת את עצמי יושבת מעל ערימת חומר לימודי אחרי חצות,

שוב החתולה ישנה על המקום היכן שאני כבר אמורה לחלום, אמנם לא את החלום השביעי, אבל את הראשון בטוח.

מה גורם לי להישאר ערה? השד יודע...

ואני עייפה, ורוצה לישון ועם זאת ערה ולא רוצה את השינה הזו.

איש מעצבן בראש אומר לי שזה ביזבוז זמן.

הוא אומר לי שמי שאין לו חיים מצליח יותר, מי שאין לו חיים ולא ישן, מצליח יותר, מי שמוותר על כל דבר מהותי לנפש בחייו - מצליח יותר, אבל זה לא נכון! זה לא יכול להיות נכון...זה נכון? כדאי לי לפעול בדרך זו? לא.

זה מה שהפיל אותי בפעם הקודמת ואני מאוד מקווה שהפעם זה לא יקרה לי.

הפעם אני לא לבד...

הפעם אני הרבה יותר חזקה...

וזה דצמבר שלי,

אני לוקחת את עצמי בידיים ופותחת דף חדש.

*קישור-כי אני מכבדת זכויות יוצרים

מקווה שהעובדה שאי אפשר להחזיר זמן אחורה, כמה דברים אחורה, כמה החלטות שגויות , כמה דברים שהייתי עושה טיפה אחרת, דברים שהייתי אומרת אחרת וכ"ו לא תגרום לכתמי דיו על הדף החדש הזה...