 כינוי:
אנג'י בת: 37
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2008
תהייה
מעניין איך זה מרגיש "להיות שם" ולא להיות שם באותו זמן. ואם אני מרגישה לא ממש כאן, האם הגעתי לשלב שבו אני במצב שתיארתי?
למה זה טוב תגידו לי הא?
*כמה טוב שיש לי את החברים שלי להחזיר אותי למציאות ולפרופורציות ותמיד שם בשבילי...גם עם כל העומס שלהם...
במקרה שלי, בעוד כמה דקות אני יודעת שאקבל חיבוק מכל הלב , ואין כמו משהו כזה לפני השינה.
עריכה: 00:03
תודה פאש :)
| |
"פעילות מים"
למרות שלאתמול בערב היו לי הרבה אפשרויות, העייפות מהשבוע גרמה לי לבטל אותן ו"ללכת על משהו רגוע יותר"....
פיינטבול - ה"מג"בניק" היה אמור להצטרף לאחת הקב', העדפתי שלא להיות שם.
סרט עם כמה מהאנשים שלי - כבר ראיתי את כל הדברים החדשים בקולנוע
"המוסד" - עייפות...
לכל דבר היה לי בערך "תירוץ" (וזו רק רשימה חלקית של האפשרויות שהיו לי..)
החלטתי להירגע ואירגנתי לעצמי איזור כזה:
מים חמימים (הפעם ללא קצף), נרות, מוזיקה שקטה, מלחים וקצת פירות שנדחפו כרבע שעה לפני התענוג למקפיא.
פשוט שכבתי שם..., למען האמת כמעט נרדמתי, אמבטיה מפנקת זה בהחלט אחד הדברים המרגיעים ביותר שיש...
היות וגם החדר שלי מואר בלילות ע"י נרות בלבד:
יכלתי להירדם באווירה דומה...(תמונה מנק' המבט שלי..)
כך שבסופו של דבר, אמש היה אחד ערבי שיש המרגיעים ביותר שהיו לי עד כה.
קצת שקט לא הזיק, בעיקר כשכל הבית החליט להירדם בסביבות 8 בערב :)
| |
סוף-סוף התחלה...
סוף-סוף התחלה...הנה הסופ"ש הגיע.
כמובן שיכלתי להתחיל אותו אתמול, אבל היי - מי אשם בכך שהייתי תקועה בבסיס עד שעות מוזרות ואז...גם כש"החלטתי לחתוך" משם כי העבודה שלי כבר הסתיימה, איחרתי לרכבת וחזרתי מאוחר מהמצופה - כפונקציה של שעה יציאה מוקדמת יחסית.
מקלחת והופ->למיטה, לא היה לי כבר כוח לכלום, לא חשבתי על כלום, המוח בכלל עשה Shut down ואפילו לא שמעתי הבוקר את "הבית מתעורר לחיים" (אצלי זה קורה ב-4). אז אני מניחה ש...הסופ"ש שלי יתחיל עם ההגעה לתחתית ספל השוקו ה"מושקע" שהכנתי לעצמי ("מתכון": מצרכים: 250 מ"ל חלב, וקוביות שוקולד לפי הטעם ולפי ההעדפה בסוג -> אופן ההכנה פשוט יותר מהמצרכים: מחממים את החלב בסיר קטן עד לרתיחה, מנמיכים את הלהבה ומתחילים "להטביע" קוביות עד להינמסות בחלב החם, עם קבלת הצבע המתאים, או לאחר טעימה - התענוג מוכן ואפשר פשוט להעביר הכל לספל אהוב, להתרווח על כיסא נוח [במקרה שלי מתחת למשיכת הפוך עם מזגן] ולהינות מטעם עשיר של שוקו אמיתי - לא סתם קוראים לזה "Hot Chocolate " :) ).
זהו...נגמר,
עכשיו נקיונות, ספרית, עבודה, פיינטבול (בסימן שאלה) ו...בעצם הסופ"ש שלי.
שיהיה לכם יום נפלא,
אנג'.
| |
הדחקה.
כן, גם אני מדחיקה דברים מדיי פעם, מוזר שהמחשבות על זה יוצאות דווקא בימים מטורפים כמו שהשבוע הזה נתן לי עד היום (מ"מעלות החמה ועד צאת הנשמה" ועד מה שקרה היום "מלפני עלות החמה ועד צאת הנשמה" - ככה זה כשאת ג'ובניקית מבצעית).
הבטחתי לעצמי שזה לא יקרה לייותר, אבל אני לא יודעת איפה בדיוק נמצאת הבמה לספר על ההדחקה שלי, אם זו בכלל הדחקה והאם זה רלוונטי לאיך שהחיים שלי נראים עכשיו.
הבטחתי לעצמי גם לא לכתוב כאן דברים יותר מדיי אישיים (כי במילא, אלו שיקראו את זה כאן - ישמעו את זה קודם לכן - כן..הפומביות הזו...חוסר הפרטיות הרודף, מה שלא מפריע לי במקרים מסויימים לכתוב כאן בלי צנזורה), אבל גם זה לא יוצא לפועל מדיי פעם.
ובקיצור, הדחקות הדחקות, הדחקות ו...שתיקה כשצריך...אולי זה מה שאני צריכה.
מחייכת כי טוב לי (+/- ->עם מה שקרה בבית בתקופה האחרונה), מחבקת אנשים שצריכים את זה על הבוקר - כי זה עושה גם לי טוב, משתדלת לדבר יותר עם האנשים הקרובים לי (בעיקר האנשות שזנחתי מעט משום מצב ה"קאנטים" שבו הייתי במשך איזה חודש מבחינה ביתית..), משתדלת להיות סבלנית, משתדלת לא "לבוא ביציאות דפוקות" - כיאה לבלונדינית (וכגורם לי לי בעיות עם אנשים ובכלל עם עצמי - בואו נודה בזה, אם כאלו דברים הם הרגל, במצבים קיצוניים קשה לתפקד ולדכא את אלו...) אבל זה בתקווה "עבר", מדליקה נרות בלילה ולצלילי מוזיקה שקטה - עושה מדיטציות/יוגה/טאי-צ'י ->כשיש זמן, מנסה לישון מספיק - גם אם זה נראה בלתי אפשרי כמעט, מנסה , מנסה מנסה...
אני גם מצליחה לא רע :) , אפילו טוב.
...ישנה לבד, כי זה אמצע השבוע והחתולים...איך להגיד, אוהבים לישון עליי וכאן גם המאורר לא עוזר - אין כמו ה"מעיל הטבעי" הזה בחורף כשהוא שכוב עליי ומגרגר או אפילו שניים קטנים כאלו ממין זכר ונקבה, אבל לא בקיץ...אולי כשאני נזכרת שמדיי פעם שיש לנו מזגן וכשכולם רוצים בפעולתו.
כן, השבוע הזה שוחק אותי מכל בחינה, אבל אני ממשיכה לתפקד כאילו לא קרה כלום. רק עייפה קצת, עצבנית קצת (על אנשים/מכשירים) שמגיע להם, והרבה ..."אני" ו"מי שמוצאים לנכון להיות חלק מחיי"..כי זה מה שיש לי כשניראה שדברים לא ממש הולכים חלק או פשוט "פארש" בגלל ה"מסגרת הירוקה" אליה התגייסתי לפני יותר משנה וחצי.
כן, כמו שאני נווכחת הרבה פעמים, אין "שלמות"...אבל אין גם "שחור לגמריי"/"לבן לגמריי", או "הגדרות נכונות ומתאימות בצורה שפשוט נועדה להיות".
זה לא משחק "הכנס את החלקים לחורים המתאימים לפי הצורה, וגם את הגנון כבר עברתי.
עכשיו, אולי השלב הבא הוא להיפטר מהדחקה מסויימת וריסון מספר ייצרים ודברים בי (שוב) וזהו (זה לא יצריך יותר ממספר מילים ) ו- ה"שלמות שלי" /"לא שלמות שלי" תצא לדרך.
אני מודה, ברגע שההדחקות שלי קשורות לרגשות ,קשה לי לבטא אותן, להתגבר עליהן...ואני עוד אדם אמוציונאלי.
->מזל טוב ענקי לפיבס היא בת 20 היום ! - אז , אם את קוראת את זה - שוב, המון מזל טוב ו(כל מה שאיחלתי לך קודם לכן)! אני אוהבת אותך! XOXO (אני ממש לא אומרת את זה לסתם אנשים רנדומאליים).
באשר לי,
פרישה לישון ודחוף!
יום עמוס נוסף ו"ג'ובניקי עמוס" מחכה לי מחר.
לילה טוב,
אנג'.
| |
"בט-מן" בחלון...
אתמול, ערב, יושבת מול המחשב וחצי מתארגן להיום הבחנתי בתזוזה לא רגילה על העץ שליד החלון...
ממש כמה שניות לאחר מכן שמעתי חבטה וצליל נפילה חרישי - או יותר נכון, פגיעה בקרקע. היות ואין הרבה בע"ח שחיים על העץ מול חלוני, הסקתי שזה אחד העטלפים מבין האוכלוסיה הענפה שלהם שם, והיות ואני מתגוררת בקומה הראשונה - הסקתי שיכול להיות שגם אם זה לא היה עטלף "זה לא מת".
ירדתי למטה עם כפפות כדי להזיז את היצור במקרה הצורך ולא לחטוף שריטה/נשיכה, נכנסתי אל מעבר לגדר והבחנתי בחתולים השכונתיים "בודקים את השלל" , הו היתה אולי הפעם הראשטנה או לפחות בין הראשונות שממש גירשתי חתולים.
חוששת התקרבתי למקום, היצור שכב מנסה לזוז, כן, זה היה עטלף צעיר יחסית (היצורים האלו נראים כאלו מעוותים).
כשניסיתי להרים אותו, הוא ניסה לשרוט/ לנשוך/לנוס על נפשו, אבל ידעתי שאני לא אוכל להשאיר אותו למטה עם ה"מיני חיות טרף" - גורלו היה נחרץ (בהתחשב בעובדה שהוא כבר היה ב"שוק" ולא ידע ממש איפה הוא - או לפחות ניראה ככה).
הנחתי אותו על מקום גבוה ולא נגיש ל"פרותיים המיללים", אני אבדוק היום בבוקר מה עלה בגורלו, מאוד מקווה שהוא לא במקום שהשארתי אותו אתמול או בקרבת מקום אלא איי שם על העץ...
| |
יום ראשון "דיכאון", יום שני "עצבני", יום שלישי..
כן, לאחר שנודע לי שהשבוע הזה הולך להיות במקצת "גהינומי" לקראת הסופ"ש , החלטתי שהסופ"ש הזה יהיה מועיל מכל בחינה , שלא לדבר על כך שהוא היה מעולה תודות לכמה אנשים( ממצה +/- ומהנה וכלל המון פנים מוכרות...).
כן, היו דברים שתיכננתי ולא הספקתי - אבל למי איכפת ברגע שנהניתי :)
בכלל, אחרי סופ"שים שעוברים טוב, אני מוכנה לקום אפילו בשעות הכי מוזרות בבוקר ועדיין עם חיוך לקראת יום, שאני יודעת שאעשה הכל בכדיי שלא יהיה "פארש"...
אני לא בין "שונאי יום ראשון הכפיתיים" ששונאים את היום בגלל שזה אומר "עוד שבוע בצבא" - אצלי זה בא רנדומאלית - והיום פשוט "לא!", היום זה לא יום ראשון שאני מתעבת...פחות לא ניראה לי בשעות אלו.
אז אנשים, שיהיה לכם יום ממש טוב והמשך שבוע אף טוב יותר!
אנג'.
| |
Gum גם?
Lesboo : אנג', יש לך מסטיק?
אני: כן, תא קטן בתיק, פנקי א עצמך.
Lesboo - מוציאה את ה"עלמה" בטעם אוכמניות שלי.
Guy: אפשר גם?
אני: יאללה...על הדרך.
Betty : אני רוצה גם...Gum...
אחת ה"שיחות" הקצרות הכי מטומטמות ששמעתי/השתתפתי בהן היום -> אבל דו משמעות חביבה...גם=Gum...
נפשות:
אני, Lesboo - אחת יוצאות הארון של הבור, Guy - "מר רש"צ, |Betty - המרוקאית העצבנית מכורת "בטי המכוערת".
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
