אם אתה חי יש לך שתי דאגות:
או שתהיה חולה או שתהיה בריא.

אם תהיה בריא אין לך מה לדאוג אבל אם תהיה חולה יש לך שתי דאגות:
או שתחיה או שתמות!

אבל אם תמות יש לך שתי דאגות: או שתגיע לגן עדן או שתגיע לגיהינום!

אם תגיע לגן עדן אין לך מה לדאוג אבל אם תגיע לגיהנום... תהיה כל כך עסוק בלחיצת ידי מכרים וחברים שלא יהיה לך זמן לדאוג! אז למה אתה דואג? :-}

מספרים שפעם אחת במקום כלשהו על פני האדמה, התאספו כל הרגשות והתכונות האישיות של בני האדם. היה להם קצת משעמם ולכן שיגעון הציע:"בואו נשחק מחבואים!"
הסקרנות הרימה גבה ומכיוון שלא ידעה להתאפק שאלה: "מחבואים? איך משחקים את המשחק הזה?"
השיגעון הסביר:"אני אכסה את העיניים ואספור עד מיליון, אתם תתחבאו וכשאגמור לספור, אחפש אתכם."
ההתלהבות רקדה עם האופוריה, השמחה קפצה כ"כ גבוה שזה שכנע גם את הספק וגם את האדישות. אך לא כולם הסכימו להשתתף: האמת העדיפה שלא להסתתר, שהרי בסופו של דבר מוצאים אותה, הגאווה אמרה שמדובר במשחק מטופש (אך מה שכנראה הפריע לה באמת היה שהרעיון לא היה שלה).1...2...3... החל לספור השיגעון.
הראשונה שהתחבאה הייתה העצלנות-היא הסתתרה מתחת לאבן הראושנה שמצאה בדרכה, הקנאה הסתתתרה מאחורי צל ההצלחה, אשר במאמצים אדירים מצאה מקום בצמרת העץ הכי גבוה.
הנדיבות כמעט ולא יכלה להסתתר מכיוון שכל מקום נראה לה נפלא בשביל אחת מחברותיה ולכן ויתרה עליו:"חור בגזע העץ?מושלם בשביל הצניעות! מאחורי כנפי פרפר? מושלם בשביל החושניות! וכך הלאה. בסוף מצאה מקום מתאים בקרן שמש קטנה.
התשוקה הסתתרה בלוע הר געש והאהבה בתוך שיח שושנים.999,999, מיליון! סיים השיגעון את לספור והחל בחיפושים.
ראשונה נמצאה העצלנות-רק שלושה צעדים משם.
אח"כ מצא את הספק יושב על הגדר ולא מצליח להחליט עדיין היכן להסתתר.
אח"כ שמעו את התשוקה מרעידה הר געש.
פתאום הופיעה הקנאה וכך נמצאה גם ההצלחה.
רק האהבה לא הופיעה בשום מקום.
השיגעון חיפש מתחת לכל אבן, מאחורי כל עץ, בפסגות ההרים... וכשעמד להשתייאש ראה שיח ורדים והחל לחפש בין ענפיו.
פתאום נמשעה צעקת כאב: הקוצים פצעו את האהבה בעינה.
השיגעון לא ידע מה לעשות בכדי להתנצל: בכה, התחנן, ואפילו הבטיח להתלוות אליה לכל מקום- ומאז אותו יום האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה.

החיוך אינו עולה מאומה,אך ערכו רב.
הוא מעשיר את המקבל מבלי לרושש את הנותן.
אין אדם שיהיה כה עשיר עד כי החיוך לא יוכל להוסיף לו מאומה.
יתר על כך - אין לקנותו בכסף ולהוציאו במרמה או להשיגו בגניבה.
אין לו ערך אלא אם מופיע הוא באופן טיבעי.
יש אנשים שעייפים מידי בכדי שיהיו מסוגלים לחייך אליך.
לעומתם-חייך אתה!! כי אין אדם הנזקק לחיוך יותר מאותו אדם שאינו מסוגל לחייך אליך.

ולקראת השבוע העומד בפתח...

התפילה לעובד הלחוץ:

תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאיני יכול לשנות,
האומץ לשנות את הדברים שאיני יכול לקבל,
והחכמה להחביא את הגופות של האנשים שנאלצתי להרוג היום מפני שהם שעיצבנו אותי.
וגם עזור לי להיזהר מאילו שדרכתי עלהם היום מפני שהם יכולים להיות קשורים לתחת שאולי אאלץ לנשק מחר.
עזור לי לתת 100% בעבודה...
12% ביום ראשון
23% ביום שני
40% ביום שלישי
20% ביום רביעי
5% ביום חמישי ושילכו להזדיין בסוף השבוע...
ועזור לי לזכור....... שכשאשר יש לי יום רע ממש, ונדמה שאנשים סביבי מנסים לעצבן אותי שצריך 42 שרירים להזעיף פנים ומספיקים רק 4 למתוח את האצבע האמצעית ולהגיד להם שיקפצו לי !!! א מ ן !!!

אני מודה לך שלימדת אותי להקשיב לעצמי.
מודה לך על ימים שבהם בכיתי את עצמי לדעת.
תודה לך על הרגעים של רגע לפני שבירה מוחלטת,
ותודה על זה, לא בגלל הקושי,
אלא בשביל שבפעם הבאה, הרגעים יהיו קצרים יותר.
תודה על שלימדת אותי לתפקד גם כשהכל מת לי מבפנים.
לחייך גם כשהלב בוכה, להקשיב למישהו אחר, כשאני רוצה לספר.
תודה עליך, תודות שמעולם לא תשמע...
יש חשיבות לחיים שיש לי וכל פרט בהם. תודה על שגרמת לי להבין גם את זה.

*שם הנעמן/נעמנים שמור במערכת

קודם כל:

"שנה חדשה בפתח - ואיתה הזדמנויות להתחלות חדשות, תיקונים של שגיאות העבר, הבטחות לשינויים מרגשים והרבה מאוד תקווה. חלק מחלומותינו יתגשמו וחלק ייקברו בבית-העלמין הצפוף של החלומות. בכל מקרה, אל תפסיקו לחלום, אל תפסיקו להשתפר, ואל תשתנו יותר מדי.:)שנה טובה ומתוקה !"

*אז שלכולנו תהייה שנה טובה ו....אם לא בא לכם על העולם הפנימי שלי - אתם מוזמנים לא לקרוא ולחפש שגיאות כתיב אלא להסתפק בשתי השורות הראשונות.

אישית , לא מביאה חשיבות רבה מדיי לראש השנה, אוליי כי אני קשורה יותר מדיי ל"נוביי גוד", אולי כי אני קוויתי ליותר מדיי לקראתה ודבר או שניים שעמדו בראש סדר העדיפויות שלי (כתקוות לאחר שיקום) - פשוט התנפצו לי בפנים בצורה הכי מכוערת וכואבת שאפשר....

לא, אני  לא בוכה, זה סתם משהו בעין, זה סתם בגלל ששמעתי וראיתי כמה דברים שגורמים לי לתהות מה עשיתי לא נכון...

לא מבינה למה אני מסוגלת לשקוע בזה פתאום מתוך כל השמחה שאני באה מתוכה, מתוך כל מה שהשגתי בחודש האחרון, מתוך ההשתקמות, שמחה החיים שחזרה אליי....ועם אלו...אתם יודעים.

אני ממש לא אוהבת לכתוב פוסטים כאלו, אבל לפעמים כשאני יודעת שאתקל באוזניים ערלות בנושא אני מעדיפה לכתוב, לכתוב עד שהידיים יכאבו - רק למחוק את הרטיבות הזו סביב העיניים ולחייך (אחרי ש"NE_PLEURE_PAS" גרם לי לכך...פעם, רק חמימות וסוג של תקווה והרגשת מחשבה עליי מרחוק )- רק לחייך חיוך אמיתי - כי עם המזוייפים גמרתי.

"אם אף פעם לא נעיז לנסות, לא נראה לעולם את הקשת בענן.
אם אף פעם לא נחפש, לעולם לא נוכל למצוא.
אם לא נתאמץ להתגבר על ספקותינו ופחדינו,
לעולם לא נדע עד כמה נפלא לחיות בלעדיהם.
אם לא נתמודד עם קשיים, לא נוכל להתחזק.
אם לא נשמור על חלומותינו, נאבד אותם לנצח.

ואם לא נילחם על האהבה כנגד כל הסיכויים, מה הטעם?"

(קרולין מק'קארתי)

מילות חכמה שאני נוצרת, אם כי לפעמים זה ניראה בלתי אפשרי. לכל דבר הזה בעולם הזה יש סיבות, אבל מכל מצב יש מוצא כלשהו או תיקון :

What you've sown is what you reap
Our sins can't be undone

ויחד עם זאת: