אני לא מסוגלת לראות אותה בוכה, נשברת לי בידיים,לא יכולה יותר לשדל אותה לדבר , בכדי להקל עליה. למדתי להיות חזקה כמוה לפעמים, והיא נשברת לי...אתמול בחצות, גרמתי לה לדבר - סוף סוף...הרגשתי שמשהו לא בסדר, משהו קורה כבר זמן מה, אבל היא שותקת.
ניסיתי,ניסיתי להבין עוד מבלי מילים, אבל גרמתי לה לדבר לבסוף.הרגשתי מחנק מסויים,כאב בחזה, סוג של חוסר יכולת לעכל את מה שלא רציתי לשמוע...החזקתי את עצמי כדי לא להצטרף אליה בזמן שהיא חנקה את הדמעותה שלה בחיבוק שלי. היא כל כך חזקה, קשה להחזיק אותה כשהיא נשברת...בייחוד כשגם לי לא קל לאחרונה, עם הכל, וגם אני שותקת , כי באמת אין לי לאן לפנות, נמאס לי "להעמיס" על אנשים - אחרי זה עוד טוענים שאני שלילית ו"מתבכיינת", אני גם לא רואה את עצמי מדברת יותר - כניראה שהתרחקתי יותר מדיי, או שפשוט טעיתי במספר אנשים שנתתי להם להיכנס לחיי...
מצב מעיק, פשוט ככה.
ואני שותקת.
בדיוק כמו שהיא שתקה עד אתמול - שתקתי יחד איתה אחרי שהיא נרגעה.
נרגעה ואמרנ לי בלחישה : " אני כל כך אוהבת אותך...אני מצטערת שאני לא אומרת לך את זה...

"It's Easier To Please The World Than Please Myself"

*זה פשוט נשמע טוב יותר באנגלית

על כל מקרה, זה משהו שאני לא שואפת אליו (ומצאתי את עצמי לא פעם בסיטואציה שה"עולם" נמצא ראשון בסדר העדיפויות שלי ולא אני עצמי, מה שמאוד חבל, אם אני מתבוננת על זה בדיעבד - לא סתם "ש", העירה לי שאני צריכה להשקיע יותר בעצמי...ולא רק באחרים - גם לי מגיעה התייחסות מצד עצמי מדיי פעם -במקום לדאוג יותר לאחרים...כי עם כל הכבוד, יש לי מספיק בעיות משל עצמי לטפל בהן, ואני שותקת, סופגת כמו מגבון טוב ומתעלמת מהבעיות שלי - לא עוד. [וזה כבר בהקשר לפוסט הקודם]), נכון, נחמד כשהסובבים אותך מרוצים - אבל כדי שהם יהיו מרוצים, גם אני צריכה להיות מרוצה - כך שבמקום לחכות לנס, אני מנסה לגרום לו לקרות, כי אחרי הכל בנושא זה אין לאיש מה להפסיד.

מה רע בלהיות מרוצה ולגרום גם לאנשים אחרים להיות כאלו , בדרך, לפחות בנקודות מסויימות בחייהם?
וכל עוד אני לא מאבדת מעצמי בדרך, הריי זה משובח.

אני לא מבקשת הרבה מהעולם, באמת שלא....כמעט כלום. לא חסר לי יותר מדיי, וגם על מה שמדיי פעם חסר אני לא מתלוננת, אבל מה לעשות שפעמים פשוט יש רצון למשהו, ואין - לכאורה משהו פשוט, ופשוט אין.
הבית רדום כולו, ואני מחזיקה את עצמי שלא להירדם לפני האמבטיה, אולי היא תפסיק את הכאבים שלי עם סוג החמימות שלה..לא יודעת, אני לא יכולה להסתמך על תרופות תמיד, אני לא יכולה לדפוק את הכבד שלי עד כדי כך, אני לא רוצה להזריק להעצמי משכחי כאבים, אני לא רוצה כדורים, אני לא רוצה דבר מלבד...

חיבוק :(

אני באמת לא מבקשת יותר היום,
אולי בעצם זה יותר מדיי לצפות לחיבוק (כי משום מה זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת) כשאין איש בסביבה...

מחר יום חדש...