לראות את המבטים המוזרים שהבנים תוקעים לי בכיתה.
חלק מתלחששים על ה'התפתחות' שלי.
חלק מרכלים עליי, זה לא עיניין של בנות לרכל?!
אז זהו, כבר נמאס לי שהם מפיצים עליי שמועות מפגרות, נגיד שאני
חותכת בשיעור או משהו בסיגנון! נמאס!
וגם נמאס שתמיד כולם אומרים 'ריטה ואווה (אני הריטה)', ואין לנו
שום דבר משותף, ובא לי כבר לברוח מימנה, וחושבים שאת
הדברים הדפוקים ביותר שהיא עושה, גמאני עושה!
ממש לא!
לא יודעת אפילו למה התחברתי איתה! כל מה שמעניין אותה
זה הזקנים שהיא אוהבת, מין, וחפירות! והיא כמו תוכי חוזרת על כל
דבר 1000 פעם בדקה!
לא יכולה יותר, הם נמאסו עליי, היא והם!
אני כבר עייפה!
תנו מנוחה!!!
זה ממש לא בסדר שאני באה לאחד מהם ואומרת לו שזה לא בסדר להפיץ עליי שקרים והוא אומר לי בפרצוף שזה לא שקר!
די כבר!
הם לא יודעים ביכלל מה עובר עליי, ומה עבר עליי!
הם לא יודעים עם איזה פצעים אני חייה!
וגם אף אחד כמעט ממי שאני מדברת איתו לא יודע!
יש לי כבר פחד מצביעות כזאת ומהפצת שקרים, כי עשו לי את זה
המון ביסודי!
וזה בחיים לא יישכח!
אלה לא היו סתם ריבים קטנים, אלא כאלה שיישארו לתמיד.
אני רוצה שלפחות פעם אחת, רק אחת, הכל יהיה סביר,
לא יהיו שמועות, היתגרות, שקרים, צביעות, עלבון, שינאה...
כי בשבילם זה מצחיק, אבל בשבילי זה כואב,
מאוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Black_Moon!
