.
.
.
מובן?!
תפסיקי כבר לחכות אותי.
די.
אני לא אוהבת את ההערצה שלך אלי.
לא עשיתי שום דבר מיוחד.
די!!!!
אני לא סובלת שמעתיקים ממני.
את עושה את זה בקביעות.
את מדברת כמוני, וכל פעם כשאני מנסה לשנות את סגנון
הדיבור שלי, גם את משנה אותו לכזה.
כשאני חושבת משהו את ישר משנה את דעתך לדעה שלי.
כשאני שונאת משהו, אפילו אם את אוהבת את זה
את יורדת על זה ומכחישה כל קשר שלך לזה כשאני בסביבה.
כבר אמרתי לך שזה דוחה אותי.
את מנסה להתלבש כמוני.
את מנסה להתנהג כמוני.
את מנסה לחכות את הפרצופים שלי ואת הטון שלי במצבים בהם
אני עושה אותם.
את עושה תמיד מה שאני הייתי עושה במצב שבו את נתקעת.
את מוכנה לעשות כל דבר כדי שאני אתגאה בך.
כל דבר.
אפילו אם זה ממש מגעיל.
את מכריחה את עצמך להיות אני2, אפילו שזה לא בדיוק
מה שמתאים לך.
את רומסת את האישיות שלך כדי לאמץ את האישיות שלי.
.
.
.
אבל אני זאת אני, ואת זאת את.
.
.
.
לא רק שאת מזיקה לעצמך ככה, את גם ממש מעצבנת אותי.
.
.
.
וכשאני אומרת לך שאת לא צריכה להיות מי שאת לא, שאת
צריכה להתגאות במה שאת אוהבת ולא לקלל את זה כשאני
בסביבה, שאת לא צריכה להיות תלויה בי ובדעה שלי,
ושזה די נמאס לי שאת מחכה אותי ככה בעיקר כי דווקא
אני בנאדם שאוהב להיות יחודי ולא דומה,
את לא מבינה מה אני רוצה מהחיים שלך.
את צועקת עלי.
את מאשימה אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Black_Moon!
