הפסדתי שבוע שעבר את השיעור קלאסי שלי, אז החלטתי להשלים השבוע עם מורה אחרת.
אותה מורה שלמדתי איתה במהלך חצי השנה הראשונה. אותה מורה בת זונה ששנאתי כל כך. בלי סיבה, סתם.
התחיל השיעור. נכנסתי, תקעה לי מבט. אמרתי "היי", והיא שאלה לאן נעלמתי.
הסברתי לה שעברתי לשיעור קלאסי אחר והיא הינהנה ואמרה "איזה יופי", נו באמת, תלמדי לשקר.
שאלה אם ככה- מה אני עושה כאן, עניתי שאני משלימה שיעור. ואני מסתכלת לתוך העיינים השטניות האלה שלה, ואוף. יודעת שלא יהיה טוב.
התחיל השיעור. היא מדגימה תרגיל על הבר, פשוט ביותר, תרגיל פלייה.
כל הכיתה לא מרוכזת, אף אחד לא מקשיב. עוד סיבה למה עברתי לקבוצה אחרת.
אני בתומי, מקשיבה ומסמנת, הכל כשורה.
היא מתקרבת ומתחילה לתקן אותי "איפה היידים? ומה עם העמידה שלך?"
פוסטמהההה, את רואה שאני מסמנת. אף אחד לא מסמן, אף אחד לא מקשיב, רק אליי את מתייחסת פתאום ?!
לכי זדייני.
עושים תרגיל פלייה, גם טונדו וגם ז'טה. אף אחד לא יודע כלום חוץ ממני, למרות שהתרגילים היו פשוטים במיוחד והבנות בקבוצה הרגילה היו אמורות להכיר אותם בע"פ. כולן מסתכלות עליי כשעושים את התרגיל. אף אחת לא יודעת כלום. המורה מתקרבת אליי ומתחילה להעיר לי על שטויות. על הראש, או על הגימור של היד. כן, אני מבינה שזה חשוב. אבל כוסעמק כיתה שלמה של מוגבלות שלא יודעות בכלל מה התרגיל, שאפילו לא עומדות בעמידה חמישית, שאפילו לא עומדות בכלל- ואת באה ומדברת איתי על הגימורים של היידים ?!!
או שהיא עושה תרגילים פשוטים מידי, או שהיא עושה תרגילים מסורבלים שאפילו היא מתבלבלת בהם. היא לא בטוחה במה שהיא עושה, אז איך אני אהיה ?! עושה תרגילים שלא קשורים לקלאסי, עם איזה שמות מטומטמים שלא קיימים בכלל (וכן, בדקתי) רק כדי להראות שהיא אלעק חכמה.
כל השיעור מסתכלת עליי במבט בוחן. רק באה ומבקרת אותי. ובאמת שהייתי בסדר. מדברת איתי על שטויות גמורות, או על דברים שאני אפילו לא יכולה לעשות. כל הכיתה בריצפה, כולן מפהקות, מדברות. מה זה השיעור קלאסי הזה ?!
אני מבינה שאת כועסת שעברתי שיעור, אני מבינה שאת חושבת שאת המורה הכי טובה בעולם ומוזר לך שכן, יש מורים יותר טובים ממך. אני מבינה שדפקתי לך את הכאפה של החיים כשאמרתי לך שאף אחד לא מבין את מה שאת עושה, אני מבינה שקשה לקבל את זה שאת חרא מורה ושאת לא אמורה ללמד בכלל ריקוד. כן, את אחלה רקדנית, יש לך אחלה טכניקה וכן, אני מבינה מה המנהלת מצאה בך כשהיא שכרה אותך לכאן. אבל כוסעמק, את לא יודעת ללמד! את מרדימה את התלמידים, את גורמת לכולם לזלזל בעצמם. את לא מפסיקה לצעוק עלינו כי אנחנו לא מרוכזות, אבל את זו שלא מרוכזת!
שמעי, אני מבינה שקשה לך עם זה ש"נטשתי" אותך לטובת מורה ברמה כל כך גבוהה, שאני מעריצה אותו מתוך שינה, שאני מחייכת בשיעורים שלו ויוצאת מהם אפילו מזיעה, שאני מפעילה את השכל בשיעורים שלו ולא רק את הגוף. אני מבינה שזה גורם לפיקפוק עצמי וזה מעצבן-
אבל באמא שלך מה את מוציאה את זה עליי ?! מה, קשה לך עם זה? אז לכי לפסיכולוג. למה ככה? למה לעצבן אותי כל השיעור? למה להוריד לי את הביטחון?! למה להגיד לי שאני עושה הכל לא נכון כשאני יודעת שאני כן ?!! אני רואה שאני כן, אני לא מפגרת.
את מוציאה ממני את החשק לרקוד. את מוציאה ממני את האהבה לריקוד ולוקחת אותה. את יודעת, בלט קלאסי יכול להיות דבר מקסים כשיודעים איך להעביר אותו. פדה-וואלס מקסים עם גארד ז'טה מדוייק להפליא, שלאחריו מגיע טומבה פה דה בורה דאבל פירוואט, כמה סיבובי שאנה ו... ואו. רק המחשבה של לרקוד את זה מעבירה בי צמרמורת.
ריקוד זה כיף, ריקוד זאת הנאה.
רק לא איתה. תודה לאל שהיא לא המורה שלי.
והינה, מחר, חוזרים לשיגרה והולכים למורה שלייייי, שאני כל כך אוהבת!
ובחמישי הולכים גם לשיעור היפ הופ עם המורה החדשה, המגניבה הזאת מחו"ל.
אחחח, ריקוד. ריקוד זה דבר מקסים. ריקוד זאת אהבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: