בדרך אל האושר

שידיד מדבר איתי על הפנטזיות שלו על ההיא שהוא ראה היום בקפיטריה, 

שחברה מדברת איתי עלייה ועל חבר שלה, מה הם עשו אתמול ומה מחר,

וכולם מעלים את הנושא ומדברים בלי בושה,

והם שואלים ומסתקרנים, איך זה שלי אין שום דבר?

אז זהו שיש, לשם שינוי יש.
מחשבות ופנזטיות שלא מרפות מהראש.

כמו שהלכתי היום בחזרה הביתה,

והרגשתי מן רעד כזה כשדמיינתי אותנו ביחד,

ונעצרתי וניערתי את הראש כדי להוציא את התמונה,

אבל היא ישבה שם כל כך יפה, למה להזיז אותה.

רואה אותנו יושבים שם וצוחקים,

איך אני מכירה לך את ההורים. בטח שהם יאהבו אותך.

כבר דמיינתי איך אני הופכת לבסטיז של כל החברים שלך,

ואיך החברות שלי ימותו עלייך.

דמיינתי איך אתה תנחם אותי כשאני אצטרך.

דמיינתי איך אני קופצת עלייך בהתרגשות כשתתקבל לשם.

למרות שקצת קשה לי לדמיין עכשיו את הכל.

אני רוצה להכיר אותך יותר. 

מכירה אותך כבר כמה שנים אבל,

כמה מילים כבר בסה"כ יצא לנו להחליף?

בנתיים אתה סתם זה שדיברתי איתו שעה,

ולא יודעת אם התאהבתי.

אבל נדלקתי.

הדלקת בי נורה שהרבה זמן הייתה כבוייה.

אני לא רוצה ששוב יהיה חשוך.

תן לי אישור.