בדרך אל האושר

קבוצה בדרך כלל מסגלת אנשים דומים או בעלי תחומי עניין קרובים לתוך מעגל חברתי אחד. 

יש קבוצות שונות מסוגים שונים, שהכניסה או היציאה מהן קלה יותר או קשה פחות. 

יש קבוצות זמניות ויש קבוצות שכובלות אותך לתוך מסגרת שאין יוצא ממנה.

אנשים מסתכלים על קבוצות מבחוץ ולפעמים רוצים להפוך להיות חלק מהן.

לחילופין יש המסיקים דברים שהקשר בינם לבין המציאות הוא מקרי בהחלט.

הגעתי למסקנה שכל מה שכבל אותי מלהיות מי שאני זאת אותה הקבוצה.

התרגלתי להיות בחברה של בנות ובנים מדהימים, באמת מדהימים,

אבל בדרך איבדתי את עצמי, ואיבדתי עוד כמה אנשים מדהימים מסביב.

שכחתי שאני פרט בפני עצמי, שאני יכולה להכנס למסגרות אחרות ולהשתלב לא פחות.

שכחתי שיש עוד מקומות שאני יכולה להתבטא בהם ולהיות מי שאני, אבל בצורה שונה.

להפסיק להיות חלק מקבוצה זה מה שאני מאחלת לעצמי השנה.

זה לאו דווקא אומר שאני רוצה לנתק קשר עם חברים שלי,

זה אומר שאני רוצה לנתק את עצמי מהמחשבה שאני באה רק אם הם באים.

זה אומר לחשוב גם על עצמי ולא רק על הקבוצה.

זה אומר שאני יכולה להיות לא פחות מדהימה עם אנשים אחרים.

זה להבין שאפשר גם אחרת, שהעניין בחיים הוא לא רק מסגרות ובחירות רישמיות.

זה שאפשר לא לחשוב אלא לעשות מה שעושה אותי מאושרת באותו רגע,

גם אם זה לא מה שהקבוצה הייתה עושה.

והכי חשוב זה לדעת, שאני נשארת נאמנה לעצמי.

זה שאני מפנה לעצמי מקום בתוך העולם הזה ומצליחה להאמין בעצמי,

שאני מספיק חכמה, מספיק יפה ומספיק מצחיקה כדי שעוד אנשים יאהבו אותי.

זה להצליח להאמין, שיש עוד כל כך הרבה אנשים חכמים, יפים ומצחיקים,

שרק מחכים לפגוש אותי.

לדעת שאני, כאן ועכשיו, לא משתנה בשביל מישהו,
אלא מסתגלת כדי לגלות דברים חדשים.

דברים שלא הייתי יכולה לגלות אם הייתי כבולה.

יהיה טוב. אבל הכי כיף, זה שאנחנו רק בהתחלה.