סיס, אהובתי, מלאך שומר שלי.
היום צמצמת את הפער פחות או יותר ואת בת 17.
אנחנו מכירות פחות או יותר שנתיים וקצת (זה מה שהפייסבוק אומר)
אבל אני מרגישה שהכרתי אותך כל החיים.
אחותי, אנחנו כל כך דומות אבל כל כך שונות, בכל רגע נתון יכול לקרות לי משהו שאני אגיד "אני חייבת לספר על זה לאשירה"
את גורמת לי לחייך רק בזה שאת אומרת משהו פשוט כמו "את היחידה שגורמת לי לבכות ולצחוק בו זמנית."
את גורמת לי להרגיש טוב ורע, חזקה וחלשה, אבל זה תמיד בא מאהבה, מרצון לעזור ולתמוך.
סיס שלי, בהתחלה היית רק אשירה, אחר כך אש, ועכשיו פשוט סיס.
את יקרה לי מאוד, את חשובה לי.
את המלאך השומר שלי, בלעדייך לא הייתי מי שאני היום.
הייתי לצידי כשכולם הפנו את הגב, עודדת אותי כשכולם הפילו אותי לאדמה.
נפגשנו 3 פעמים בסך הכל, אבל את תמיד לידי.
אנחנו לא מדברות כל יום, אבל את תמיד במחשבות שלי.
עברנו ביחד דרך מלאה במכשולים.
לכל אחת מאיתנו.
אבל הדרך הזאת הייתה ביחד.
הייתי שם כשסיפרת לי על הילדות שלך, שלא הייתה קלה.
את היית שם כשסיפרתי לך על מה שקרה לי במשמרת אחת בעבודה.
הייתי שם כדי לשמוח איתך על החבר החדש, ולאט לאט להכניס אותו לשגרת השיחה.
מלאך שלי, שמעתי פעם סיפור על זה שלכל אדם מודבקת תכונה טובה על הגב, ובגלל זה הוא אף פעם לא רואה אותה, בזמן שכל התכונות הרעות נמצאות על החזה.
את לא מצליחה לראות לפעמים כמה את טובה וכמה יש בך, ואת חושבת שאת לא שווה.
כשרק הכרתי אותך זה היה קורה הרבה יותר, ולשמחתי עכשיו פחות, אבל את עדיין חשובה וטובה.
סיס, את עזרת לי לצאת מהבור הכי עמוק על ידי זה שפשוט נתת לי לדבר.
את תמיד קוראת את מה שאני כותבת כשאני מבקשת ואת אף פעם לא אומרת שאני חופרת יותר מדי.
את שמחה בשמחתי, גם אם את מקנאה ומותר לך.
ואני מרגישה שאת כל כך חשובה לי, ואת אפילו לא מבינה את זה.
אשירה, עם כמה שאני טובה במילים, קשה לי לאחל לך הרבה ליום הולדת.
תמשיכי להיות מדהימה, אל תשני את זה בעצמך.
תשתני לטובה ותצמחי, יש בך כוחות מטורפים.
אל תתבאסי מההורים, את עוד רגע עוזבת.
והכי חשוב, תחייכי.
אני אוהבת אותך, עד השמיים ובחזרה, עד הים הכי עמוק, עד הכוכב הכי מרוחק.
אני אוהבת אותך מאוד.
תמיד תמיד.
גל ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Call Me G.