מצאתי משהו שכתבתי לפני שלוש שנים 

אני לא יכולה להסתכל לאחור בלי להישבר

אולי זה בגלל שעד היום לא הצלחתי להתגבר

על כל השקרים שחייתי איתם הם היו בשבילי כמו חומות

ואין בן אדם בעולם שיצליח את כל הפצעים לכסות

אולי זה בגלל שבחרתי לומר שהיו בשבילי אנשים

אולי כי הייתי כל כך בודדה אז כבר אין לי את מי להאשים

זה לילות של שנאה לעולם כו אכזר שלא נתן לי לנוח

הלוואי והייתי יכולה להשאיר בלב מקום פתוח

להסתכל בתמונות ושירים שכתבתי כבר אי אפשר לתאר

אולי זה אני ודברים שאמרתי אבל אני כבר מישהו אחר

אולי אני לא, אולי בעצם לא זזתי בכלל

זה כולם מסביבי השתנו ואני אותו דבר

יש ימים שהייתי מוכנה לקחת את הכול לאחור

לנסות ולחיות מחדש את כל מה שכבר לעולם לא יחזור

האנשים שהיו שם אולי בכאילו אבל איתם הרגשתי טוב

לחזור לשקרים שבניתי רק שיפסיק כבר לכאוב

אבל משהו בפנים לא נותן להבין שזה לא יקרה לעולם

וזו שוב פעם אני זאת שלא הצליחה להיות כמו כולם