את יודעת מה? יש בי צעד ששונא אותך.

לא רק על זה שאהבת אותי, אבל בעיקר על זה שלא נתת לי את הצ׳אנס לנסות לאהוב אותך בחזרה.

ואני כועסת. כי אני שונאת שדברים משתנים סתם ככה.

ואני שונאת לראות אנשים מפחדים ומוותרים, זה מזכיר לי את עצמי.

והאמת היא שאני באמת באמת לא יודעת מה להגיד לך.

כי אוהבת אני לא יודעת אם זה כבר לגיטימי.

אבל אני רוצה שתדעי שעברתי ימים של בכי ואחרי הכל זה לא בגללך זה אני.

זה תמיד אני. ואני יודעת שסבלת בגללי זה בסדר. אני ימצא דרך להעניש את עצמי על זה.

או שכבר מצאתי. אני שונאת אותך כי את פחדנית. וכי את לא באמת כזו. אני שונאת אותך כי נכנסת לי ללב ויצאת סתם ככה.

אני שונאת אותך כי בראש שלי אכפת לך יותר מאחרים מאשר ממני.

אני שונאת אותך כי אני עושה לך רע. ואחרי הכל אני לא שונאת אותך בכלל אני שונאת רק את עצמי.

וזו לא עוד דרך של צומי זאת האמת ואני חייה איתה.

כי אני יצאתי מהבית חולים הזה עם אהבה עצמית.

ויודעת מה זה לא מה שעברת זה לא אותו דבר נכון הייתי חוזרת הבייתה. אבל סבלתי.

כי מה שניסית לעשות בחודשיים עשיתי בשנים וזה ענוי איטי. כי שברת את עצמי ושנאתי את כולי.

כי הצלחתי למצוא משהו טוב בתוך כל הזוהמה הזו שאני קוראת לה *השםשלי*. אבל אחרי הכל אני גדלתי.

ונכון החולי שלי והאובססיות שלי לא נעלמות סתם ככה כי זה לא בא ברגל כי אני פאקינג עובדת ועושה משהו.

אני הייתי שם במצב הזה של הלא אכפת לי ולא רוצה להרגיש.

והאמת היא שהרגשתי יותר מדי ופשוט בחרתי לשתוק לישון להתעסק בשטויות.

וזה מתפרץ בסוף אבל את כבר תגלי את זה לבד.

ואני כותבת את זה כי אני לא חושבת שאת איזה קורבן או מקרה אבוד .

אני חושבת שיש לך הרבה יותר כוחות ממני. ובתאכלס אני חושבת על זה עכשיו

אם תהיה בי את החוכמה או הכוח לשלוח לך את זה את בטח תפסיקי לקרוא,

ולא תגיעי לכאן או שבמקרה הרע כן תגיעי ופשוט תרגישי רע עם עצמך או כמו שאת קוראת לזה ״כלום״ .

אני אספר לך סוד אף בן אדם לא יכול להרגיש כלום. אתה יכול להרגיש יותר מדי עד לרמה שהכל מטושטש.

אז האמת היא שאני שכועסת ואני לא ממש יודעת מה לצפות.

ואולי עדיף לא לצפות כלום כי בנינו לוותר זה הכי קל. גם אני עושה את זה דיי הרבה.

ואולי את תמשיכי להיות הילדה האדישה הזו שמרגישה כלום .

וכל מה שאכפת לה זה לשפץ את החדר שלה כי אפשר לחשוב שאם יהיה לך יפה מבחוץ לא יהיה לך מגעיל מבפנים.

ואני אולי הבן אדם היחידי שמעיז להגיד את זה . את מוותרת לעצמך וזו בעיה שלך.

היא תמיד הייתה רק שלך. אבל לפעמים אחרי השוק הזה של ״למה הכל עלי או למה אני לבד״ אפשר לצאת ברווח.

אני כועסת מותר לי . ואני יודעת שאת כועסת גם . מותר לך לא?

אני הבן אדם היחידי שהוא מספיק חולה ודפוק בשביל להמשיך לנסות ליצור איתך קשר.

זאת האמת לאנשים נמאס בסוף. לי נמאס ממזמן אני פשוט פחדנית גם אז אני פוחדת להמשיך.

ובאידאל שלי אולי לא הייתי מכירה אותך בכלל לא כי אני שונאת אותך, או חושבת שמגיע לך או משהו ,

פשוט כי אני אוהבת את עצמי טיפה יותר.את יכולה את פשוט לא רוצה.

אני לא אשלח לך את זה אף פעם. ואולי כן ואם כן תדעי שאני לא חושבת שאת יכולה להבין חצי ממה שכתוב פה .

בשבילך הרוב פה זה קללות . אבל זה לא. זו אהבה.