לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  December.

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

11/2013

העלבה


הכאב החד הזה שמתבטא בהעמדת פני צינית כששוב מגיע עוד סטאטוס "מצחיק" עליי בפייסבוק,

ה"לא מעניין אותי זה סתם שטויות" שאני מודה בשקר בפני חבריי,

אני בן אדם חזק בדרך כלל,תמיד.

בתקופה ההיא שכתבו עליי סטאטוסים והייתי מושא בידור ה"מגניבים" של החטיבה,

שקלתי 100 קילו והייתי מכוסה באקנה.

אבל אני שמעתי את המוזיקה שהם שומעים,ואהבתי את הלהקות שהם אוהבים,ודיברתי על הדברים שהם מדברים,

היו לנו חברים משותפים אפילו,

אבל עדיין משום מה דווקא אני,נכפה עליי להתבודד מן החברה,לא להיות חלק לא להרגיש חלק,

להסתכל מהצד,לספוג הטחות,

אני לא חושבת על זה בדרך כלל אבל היום הזה היה רגיש,וזה עלה לי בראש כשהזכירו לי את זה,

עלה בי התחושות שחשתי בעבר,החוסר ביטחון שעדיין לא התגברתי עליו,

אני לא זוכרת שאיי פעם באמת בכיתי בגלל זה,

מרוב שהעמדתי פנים שלא אכפת לי אולי לרגע האמנתי לעצמי,

אני לא יפה מספיק?לא מיוחדת?לא מעניינת?

מה אני עשיתי לא בסדר ?

אני יכולה להתחיל לכתוב פה כמה שזאת לא אשמתי ושאני מקסימה כמו שאני,

זה אולי נכון,אני לא מרגישה את זה אבל.

אני מרגישה כאילו נענשתי על משהו

כאילו זה הגיע לי,הם גרמו לי להרגיש כאילו זה הגיע לי.

ואני לא חושבת שזה מגיע לי להרגיש כאילו זה הגיע לי,יונואו?

בסך הכל הייתי אני.

זה גרם לי לטבוע בים של חוסר ביטחון ושנאה עצמית.

השאלה היחידה שתמיד תמיד תרדוף אותי למה אל חברה הכי טובה שלי הם היו נחמדים והעריצו אותה,

ועליי הם ירדו,וצחקו,והעבירו את הזמן שלהם בלשנוא אותי ולנגן על החולשות הבולטות שלי,

כאילו שלי אין רגשות,שאין לי אופי,שאני יכולה לספוג כמה מכות בשביל הצחוקים של כולם,

 

אני רוצה להגיד שזה נגמר,אני רוצה להגיד שזה מאחוריי.

אבל ה"ילד השמן" שבי ירדוף אותי כנראה לנצח,

אני צריכה ללמוד להתמודד איתו,לא לשנוא אותו.

צריכה להמשיך הלאה,אבל אף פעם אי אפשר לפתוח דף חדש ונקי,

החיים שלנו לא מאפשרים לנו את זה אלא אם כן נמחק לנו הזכירון בעל כורחנו,

 

אני רוצה להגיד שהיום אני בן אדם אחר לגמרי,

אבל אני לא. אני עדיין חסרת ביטחון,

עדיין נלחמת על להשיג את המטרה הקדושה שלי,

שהיא לא באמת לרדת במשקל,

זה יותר,להרגיש מקובלת בחברה.

להרגיש מיוחדת לטובה.

להרגיש טוב עם עצמי,להשלים עם העבר שלי,

אני מאמינה שצעד קטן אחד הוא להיות גאה בגוף שלי,

מה שמעולם לא חשתי,גאווה.

 

אבל הנקודה החיובית בפוסט הזה היא,שאני לא יושבת ומתפללת שהיום שבו אוהב את עצמי יגיע,

אני קורעת את התחת כל דקה בכל יום בכל שבוע בשביל להשיג את המטרה הזאת.

אני מזיעה,ובוכה,ומוותרת,ועובדת,

ומצליחה.

נכתב על ידי December. , 12/11/2013 02:17  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



8,985
הבלוג משוייך לקטגוריות: נשיות , המתמודדים , אומנות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDecember. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על December. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)