לו רק הייתי יכולה לחזור לאותו היום .
לפני שהכל נגמר , להסתכל לו בעינים ופשוט להגיד לו , " אני אוהבת אותך " ,
אל תנטוש אותי לבד בגשם הזה .
היום , נסענו לטיול במושבה כינרת , ובאוטובוס , בדרך חזרה שיחקנו הבנות [ טיול רק לבנות ] .
"never "
למי שמכירה .
בקיצור ישלי חברה שנורא סגורה בנוגע לרגשות שלה .
ואתן יודעות מה ? ,
היא הודתה שהיא אוהבת אותו מול כל החברות .
באותו רגע , הרגשתי הערצה, וכאב . בו זמנית ,
"עדיין לא התגברתי עליו ? " חשבתי בראשי .
" ברור שלא ". עונה לעצמי .
החלטתי להשתמש במעט הערצה הזו . ולהודת שאני אוהבת אותו גם .
מכל הפרצפים שנאחזו שם . מכל המופתעות , הקנאה הכל ,
הפרצוף היחידי שהביע פרצוף גאה .
הייתה של חברה אשר ידעה שאהבתי אותו בכל ליבי .
היא מכירה אותי חשבתי בליבי . החברה הזאת היא כמו אחות .
היא יודעת מה אני רוצה עוד לפני שאני רוצה אותו .
היא יודעת כמה אהבתי אותו .
ובאיזה צריבות הכל נגמר .
אני יודעת שאני גרמתי להכל להגמר .
אבל הרגשתי קנאה הרגשתי הכל מעורבב .
הייתי באמת מאוהבת .
הרגשתי שאיתו אני יכולה לבכות , ואני יכולה לצחוק .
הרגשתי שאם עכשיו יגיע סוף העולם ? אני בזרועותיו , " אני מוגנת "
אבל כשבאמת הגיע " סופ העולם " .
לא הייתי מוגנת .
ואפילו במבט הגאה הזה שהראו הפנים של חברתי ?
אני מרגישה שגם אותה אני מאבדת .
אנחנו מתרחקות , ודוקא היא שמכירה אותי יותר מכל ויודעת בדיוק מה פוגע בי ?
פוגעת בי הכי הרבה ..
בתוך הטרוף אין מי שישמור עלי .
בבקשה תחזור לעוד רגע .
תחבק אותי חזק תרים אותי ותנשק לי בלחי כמו שהיית נוהג לעשות פעם .
תרים אותי , תרים רק בשביל הצווחות הקטנות שלי , המלאות בצחוק אשר תוריד אותי .
תחייך לי רק את החיוך שהכל בסדר כמו שאתה יודע .
בבקשה . אל תשאיר אותי לבד בגם הזה .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
