|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
אהבה זה לא צחוק !
אנחנו רוצים כל כך לחזור לאותו רגש מתוק כל הזמן, אבל כשאנו מתאהבים.
אנחנו עושים זאת בפזיזות, מתאהבים בכזו קלות...
נותן את ליבי, ככה ... על מגש של כסף,
במין אבירות עיוורת שכאילו כל הנשים על פני האדמה ,
הן כולן האחת...
אבל הפעם הוא הגיע לידי מחבלת...
היא לקחה את ליבי וחיבלה בו מטען חבלה...
פוצצה את שנינו באהבה, ואחר כך...
כמו שעושים לכבש, שחטה אותו... בצימאון-לכאב שמגיע אחריי
והוא הגיע (הכאב), במלוא הדרו ובמלוא עוזו... והפליא בי מכותיו
וייסוריו היו מנת חלק בימים ובלילות...
כמו חיידק טורף בתוך גופי, הרגשתי אותו...
אוכל את ליבי מבפנים
וכל שנותר לי לעשות הוא לאחוז אותו מבחוץ, דרך העור הרזה
שלי, לחוש את הכאב הפיזי , ולבכות... ולבכות
אז בפעם הבאה לפני שאתן את ליבי... שהוא מתנה אמיתית
אני אבדוק טוב טוב ובאיטיות...
את הלב השני.
כי לב זה לא צחוק,
אהבה יכולה להיות מאוד מאוד מסוכנת כשאוהבים את האדם הלא מתאים
| |
 לב זה לא פלאייר... (עלון שמחלקים חינם)
תזכור את הכאב הזה, בן זונה
תזכור אותו בפעם הבאה שתמסור את הלב שלך כאילו היה פלאייר...
תזכור את מה שעשתה לך הילדה הזו... בית ספר לאילוף חיות.
ואתה היית
תלמיד מצטיין.
תזכור את הכאב שהרגשת
תזכור טוב... עבד.
כי בכל פעם שתרצה להיזכר בה, הרגש הזה ירדוף אותך.
תזכור את המתנה שקיבלת
לראות את מסכת השקרים שלה.
לראות איך משקרים לך בפנים, בצורה מושלמת.
תזכור את הכאב הזה שאתה מרגיש עכשיו...
שגורם לך לנסיגה בכל תחומי חייך...
רגשית,כלכלית,חברתית...
תזכור את המועקה המזדיינת הזו, שיושבת לך על הלב
וששום דבר לא יכול להזיז אותה משם,
ודמעות הן חלק מהאוכל שלה.
תזכור שחודש שלם אחרי שהיא הלכה, בכית כמו ילד קטן
שאמא שלו נטשה אותו...
אתה כבר לא פראייר, בן זונה שכמותך...
אם רק תזכור זאת , גם תישאר כזה .
הפרק הזה נגמר,והיא עשתה לך שיעור לחיים.
| |
 המיטה נראית פתאום כה גדולה...
בעיניים דומעות אני מנסה לישון
מותח יד שמגיעה לקצה המיטה,לבד
זוכר את הלילות שלנו יחד
כשהיינו הולכים לישון
את היית מתפרשת על כל המיטה
ואני הייתי שוכב על הקצה, כמו מסכן, אבל מאושר...
מאושר מזה שיצור מלא חיים כמוך, נמצא איתי ולידי
נתתי לך הכל, בלי לחשוב פעמיים
את לבי,וכל מה שרק יכולתי להעניק לך
אבל ליבי לא הכיר את המסורת של הנשר המקסיקני
זה שעובר מפגר לפגר... אוכל, וממשיך הלאה בטבעיות הכה ברורה בטבע
המסורת המקסיקנית הזו, מסתבר, קיימת מאות שנים, ומשמשת את כל מי שחפץ בכך
לבוא ולטעום מן השמחת חיים השמיימית הזו
עד שתסתחרר, ואז... ינגוס בך הנשר, וימשיך הלאה במעופו לפגר הבא.
ליבי לא הכיר זאת ...
וכעת, אני משלם את המחיר
המחיר על שהייתי שוטה, עיוור, וכל כך מאוהב בך
המחיר על שרציתי להיכנס איתך למערבולת הזו בלי לדעת איך נצא ממנה
והמחיר הוא:
עצבות גדולה
בדידות עגומה
רגעים של משבר, שבהם הכל נהיה אפור,שחור...אפל
שהזכרונות הטובים משתלטים,ומייד מזמינים עצבות,פאניקה, ופחד.
שבכי בקול, הוא עוד אמצעי כדי לפרוק את הלחץ שהצטבר עמוק בפנים.
מעולם לא בכיתי בקול לפניי
אבל אני לא יכול, מבחינת הרגש...
רצתי כל כך רחוק איתך
שעכשיו, אני עדיין מחפש את דרכי חזרה למקום שבו אוכל להירגע ממך ומזכרונך המכאיב
שאוכל לעשות סקס שוב, ולהתאהב, באהבה בריאה, מעודדת, ושמרימה אחד את השני
אני רוצה לחזור ולחיות, להתקדם, לבנות, ליצור, להכיר,ולבנות משפחה
אבל כנראה שבחיים, דברים טובים, עוברים דרך מקומות אפלים...
שבכי היסטרי פורץ לו
כנראה שזה חלק מהמחיר.
אני יודע שאת הזכרון הזה, אני אף פעם לא אשכח
בפעם הראשונה הוא היה חלומי ממש
ובפעם השניה: גם סוג של חלום... סיוט
הלוואי והייתי יכול לשנוא אותך, ולכעוס עלייך
(
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
