אני שמאלנית וגרה בחור נידח במדינתינו הקטנטונת,
ובחור בו אני גרה לא מקובל כל כך להיות שמאלני.
את דעתי לא יכולתי ולא ידעתי להביע,
עד שפרצתי את גבולות החור בזכות הדבר הנפלא הנקרא "תחבורה ציבורית".
בהרבה מובנים אני לא מרגישה שייכת ללאום הזה.
אני לא מסורתית מבחינה דתית, ואני לא מאמינה באלוהים באותו אופן שהיהדות המסורתית מאמינה בו.
אני לא "ציונית" קלאסית. לא שירתתי בצבא, (עשיתי שירות לאומי, תרגעו),
ובכלל, המנטליות שלי שונה.
אני חובבת שקט. הרבה שקט.
אני אוהבת אויר נקי, לא אוכלת בשר ומתעבת את זיהום המנגלים.
כשהייתי קטנה בכלל התייחסו אלי לזרה כי אני ממוצא חבר העמים,
ככה שגם אם רציתי להרגיש שייכת,
לא ממש אפשרו לי.
אבל יש את מה שכן גורם לי להרגיש שייכת למדינה הזו.
הדברים האלה הם האומנות.
המוסיקה הישראלית הטובה, האומנות הפלסטית המפוארת,
התיאטרון המעולה שמתפתח כאן, המחול הישראלי המדהים.
מה גורם לכם להרגיש שייכים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: