יצא לי בזמן האחרון להיות בכמה מסיבות ומפגשים, מה שלא יצא לי המון זמן.
במקרה יצא לרב שהיו המון בנים, והבנות היו ממש מיעוט.
באחת הפעמים יצא שהתחלקנו לקבוצות וישבתי עם שניים שלושה בנים וסתם קישקשנו,
בעיקר פוליטיקה. באיזה שהוא שלב אחרי כמה כוסות אלכוהול הם דיברו ביניהם על בנות שהם מכירים.
על "הכוסית ההיא" "השמנה שנהייתה הורסת" "הקטינה עם הציצים" ועוד כל מני.
ואז התחלתי לחשוב.. כשאני לא נמצאת, בנים מדברים גם עלי? על איך אני נראית ואם אני "שווה"?
או שאני סתם איזו "כונפה שלא יגעו בה עם מקל?" סביר להניח שהאופציה השניה היא הנכונה.
לטס פייס איט, אני לא בדיוק בחורה יפה.
יש לי פנים רציניות ועצובות ותווי הפנים שלי גסים ולא מיוחדים. והגוף- שלא נדע.
אז אני מתארת לעצמי שלא ממש מדברים עלי, לפחות לא ידידים שלי,
כי אני יודעת שהם מעריכים אותי בתור אדם.
אבל מי שלא יודע מי אני מבפנים, טוב, לא קשה לדמיין מה הוא יגיד.
ואני מקנאה. אני ממש מקנאה בכל ה"כוסיות" האלה.
אני אף פעם לא אהיה אחת מהן.
אני תמיד אהיה זאתי הכבדה, הרצינית, הביישנית,
זאת שלא שייכת.
זאת שלא מתאימה.
זאת שלא יפה, אבל כשמכירים אותה,
אולי היא בסדר. אולי כן.
*רגשי נחיתות*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: