דֵעַ-א-קטואליה: חץ או פרח

94

מעט הקוראים שעדיין נשארו כאן, וודאי הבחינו שאני ממעט לכתוב כאן לאחרונה. אמנם אפשר לתלות חלק בזה שמצב בריאותי הוציא לי קצת את הפלפל במיתרים ואולי זה סתם יאוש מהמצב במדינה. ואולי מתוך ההרגשה שפשוט אין טעם, כדברי קהלת החכם: "אין חדש תחת השמש... הוא שהיה הוא שיהיה" וכל השאר בלה בלה אחד גדול. וגם מישהו שיחק בלוח העריכה שלי. כל הקטעים הקודמים כולל הטיוטות בלתי ניתנים לקריאה בלוח העריכה וכול הנסיונות שלי (בהגדרות ובעיצוב הבלוג) עלו בתוהו, כך שהרמתי ידים. ובקושי מצליח לשלוט בפונט ואפילו לא בטוח שאצליח לשמור על הפוסט הזה.

אז עדיין לא החלטתי להפרד.אבל בינתיים לא כותב לפחות פוסט אחד לשבוע בסוף שבוע ושומר מקום לפוסטים כגון זה שיבוא בהמשך.

אני בהחלט לא שייך לקשת הפוליטית הימנית ואריק סימל בעיניי שנים רבות את מה שלא יכולתי לסבול בליכוד. אריק היה בעיניי סמן ימני מסוכן ובמיוחד שהתנהל כמו מפאייניק קלאסי. התנהלות כוחנית מוקצת מחמת מיאוס בעיניי. שילמנו כולנו על כך שהוביל אותנו למלחמת לבנון הראשונה ושיטה בבגין המנוח. שילמנו באינתיפדה בביקור הצהרתי מאוס בהר הבית. אבל כבכל יריב אני מנתח את היכולות. ונכון שכינו אותו בולדוזר. ובל נשכח שהוא הציל את הכבוד האבוד שלנו במלחמת יום כיפור. כי ההיסטוריה מלמדת שבמצב של השפלה לא חותמים על הסכם שלום, אלא אם כן הצליחו לקשור לעם את הידיים וגם אז בדרך כלל השלום הוא זמני. קיים מה שנקרא זכרון היסטורי מכונן של השפלה. זה טבעו של האדם, טבעם של מנהיגים, טבעם של עמים.

ולמרות הכול, אריק כמו יצחק (רבין) הפתיע אותי בערוב ימיו. שניהם הטיבו להביט למציאות בעיניים. ומעניין גם הדמיון בשניהם, שזכו בקללת פולסא דנורא. ולכל המאמינים בשטות הזו, אומר במאמר מוסגר, שפולסא דנורא פועלת כנראה רק על היהודים ולא על כמה חברי כנסת ערביים, שכבר מזמן היו צריכים להחזיר נשמתם לבורא בגלל פולסות דנורות.

כן, גם השמאלני שבי תמך באריק שרון כשיזם את ההתנתקות. כולם, כולל מיטב השמאלנים אומרים היום שזו הייתה טעות לעשות מעשה חד צדדי שכזה. ואני אומר כעת במלוא פה שלא הייתי רוצה למצוא אותנו כיום עדיין ברצועת עזה. ויגידו השמאלנים שהם היו רוצים, או יכלו לכפות על החמאס שלום. אבל, נעשו שתי טעויות עיקריות:

הראשונה, שהיינו מוכנים לספוג 7 שנים של טילים עד לעופרת יצוקה. במקרה זה היתה לנו כל הלגיטימציה להגיב מיד עם הטיל הראשון ולעזאזל עם המידתיות. ושלא תבינו שאני מתכוון לכך שנירה אלף טילים על כל טיל. אבל אין לי רחמים על לוחם פלסטינאי שהילדה הקטנה שלו משמשת בת ערובה. היינו צריכים להבהיר מיד בשכל שלא כדאי. גם לתת לחמאס אולטימטום של 48 שעות, אם לא ישחררו את גלעד שליט. אני מסתכן כאן בעליהום רציני. אבל אומר את האמת שלי.

והשניה, שלא פיצו את המפונים ונתנו להם לחיות כמו חורנים. גם שמאלני כמוני מצפה מהמדינה לפצות אזרחים. כל אזרח במדינה צריך לדעת שהמדינה תפצה אותו כראוי למען כל חוזה שלום עתידי. להראות שפניה של המדינה לחוזה שלום שאינו זמני כמו קרווילה. אחרת באמת לשם מה יעזוב.

אז אריק עשה בחייו גם טעויות אבל סיים באומץ. יורשיו, כולל זה שעומד כעת בראש המדינה, הם הפחדנים והמזגזגים. אחד בפה וכלום במעשה. והלב במילא במכנסיים.

ולכן  הטעויות האלו נזקפות באמת ליורשי שרון. תאמרו מה שלא תאמרו על שרון, אבל היו לו ביצים.