את הקרדיט לכתיבת פוסט זה אני רוצה לתת לפוסטים של אבו אלמוג ושל טליק.
כולם מסכימים שהמצב במדינה אינו תקין בלשון המעטה ושהמלצות פלסנר ומופז לא ייושמו. אבל, בין כותבי הפוסטים של הנושא החם על החלוקה בנטל, יש חילוקי דעות לגבי הדרך.
בואו נתעלם כעת גם מההיסטוריה ומי אשם בתופעה, אללה ירחמו:
מקור:nrg.co.il
כפי שכתבתי בתגובה לאבו אלמוג בבלוג שלו, ברשותכם בואו נדלג על ההווה ונגיע לעתיד בעוד 18 שנה. מסתבר שמעל כל הכוחות, עומדת הדמוגרפיה.
אז לפי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה וחישובים לפי קצב הילודה הנוכחי, הדמוגרפיה בעוד 18 שנה תאפשר אחת משתי קואליציות רוב:
מכאן שהחרדים יהיו המפתח לאיזו קואליציה משתיהן תקום. במקרה הראשון אני מקווה שלא ילקח ממני וממשפחתי הפספורט ויסגרו את נמל התעופה בן גוריון, ששמו יוחלף כנראה למשהו כמו הרבי מליובביץ'.
מכיוון שהמצב אז בוודאי לא יהיה כזה:
להיות חוטב עצים ושואב מים שלהם ומשרת בצבא בכפיה, זה ממש לא בתוכנית שלי ושל משפחתי.
מקור: tsofar.com
במקרה השני, לא יהיה כבר צורך בצבא, כי מדינת ישראל תהפוך לשוויץ של המזרח התיכון או סביר יותר - תסופח למדינת פלסטין. כתושב במדינת פלסטין המורחבת, אני גם לא ארצה לשרת בכפייה ולכן גם אז אמצא את עצמי בגולה.
הכל רק שאלה של איזו "דמוקרטיה" אבחר, ומאיזו כפייה דתית אברח.
נראה לכם שאני מגזים ומתאר מצב אפוקליפטי הזוי? אז לידיעתכם נתוני הלישכה לסטטיסטיקה, שפורסמו לאחרונה:
והדמוגרפיה של אוכלוסיית ירושלים כיום: 38% ערבים, 32% דתיים, 28% חילוניים (ביניהם מנשקי מזוזות למיניהם - הערה שלי).
בארבע השנים האחרונות האוכלוסיה הערבית בירושלים צמחה בכ-6% ושל החרדים בכ-2%. לפי נתוני הלישכה לסטטיסטיקה, התפלגות האוכלוסיה היהודית כדלקמן:
34% מהיהודים בני 20 ומעלה בירושלים מגדירים עצמם חרדים (9% בכלל האוכלוסייה היהודית), 19% דתיים (10% בכלל האוכלוסייה היהודית) 27% מסורתיים דתיים או מסורתיים לא כל כך דתיים, (38% בכלל האוכלוסייה היהודית), 19% מגדירים את עצמם חילוניים לא דתיים (43% בכלל האוכלוסייה היהודית).
אז אולי במקום להתווכח על חלוקת הנטל ופיצול נושאי המחאות החברתיות - נפתח במחאה החברתית החשובה מכל, והיא
בימים שבהם שלטה בארצנו הסולטנות הטורקית, אפשר היה להתחמק מהגיוס הכללי של כל הנתינים (כך קראו לתושבי הארץ), על ידי תשלום בקשיש (שזוהי המילה הטורקית לתשלום שוחד). כופר שילמו גם היהודים בגולה במדינות כמו רוסיה ופולין. ומי שלא היה לו כסף, קטע את ידו או רגלו, או מצא תחבולות אחרות להתחמק מחובת השרות.
בא כעת ח"כ פלסנר מקדימה (בשם הועדה שלו שפוזרה לפני הגשת ההמלצות) וממליץ לראש הממשלה על עיצומים נגד חרדים שלא התגייסו, כדלקמן:
* ביטול הקצבה לישיבה : 500-900 שקל בחודש (לשרות של 36 חודש - סה"כ 32,400 ש"ח). ובואו נשאיר בצד כרגע מי הן הישיבות המיוחסות שיקנסו רק ב-500 שקל ולא ב-900 שקל.
* ביטול קיצבת הבטחת ההכנסה: 1,000 שקל בחודש ( 36,000 שקל לכל תקופת השרות על פי החוק).
* ביטול זכאות להנחות בגני ילדים: 650 שקל לילד בחודש ( ונניח שבגיל זה הם אינם עדיין מביאים ילד בקצב של אחד לשנה, נתעלם בשלב זה מהעלות הכספית)
* ביטול ההנחה בארנונה: 1,500-2,700 שקל בשנה (6,300 שקל בממוצע לכל תקופת השירות על פי החוק.
* קנס בגין סירוב גיוס: 100,000 שקל.
אז ברשותכם אקרא לסעיף האחרון תשלום כופר. בדיוק כמו בימי חלמניצקי. מנין ישלם תלמיד ישיבה את הכופר? זו שאלה טובה. ואם לא יממנו זאת נדבנים חרדים מהגולה, האם הוא יצטרך לקטוע את ידו או לעשות בו מום?
המלצת פלסנר תאומץ ותיושם כפי שהיא - כמו שיצמחו לי שערות בכפות ידיי. אולי נקבל איזה שינויים קוסמטים עלובים. אבל מה אני למד מההמלצות האלה?
כאשר אנחנו יודעים ששיעור הפטורים לשנה עומד כרגע על כ- 60 אלף חרדים. בואו נעשה חשבון (על פי הנתונים שהמליצה הועדה) בכמה אנחנו מממנים מהמיסים שאנחנו משלמים, את 60 אלף החרדים הפרזיטים האלה שיושבים בתלמוד תורה:
$ הקצבה לישיבות לשנה עבור 60 אלף אברכים (לפי 700 ש"ח ממוצע לחודש לאברך):
504,000,000 ש"ח (חצי מיליארד)
$ הבטחת הכנסה עבור 60 אלף אברכים לשנה:
720,000,000 ש"ח (כמעט 3/4 מיליארד)
$ הנחה בארנונה עבור 60 אלף אברכים בשנה ( לפי הנחה ממוצעת של 2,100 ש"ח):
126,000,000 ש"ח
$ הנחה בגני הילדים עבור 60 אלף אברכים לשנה (לפי 650 ש"ח לחודש לממוצע של ילד אחד):
468,000,000 ש"ח
ובסך הכל עלות התחזוקה של 60 אלף אברכים לא מגוייסים, שעולה לציבור היא:
לגבי הויכוח הציבורי לחלוקה שווה של הנטל: לדעתי על המדינה לגייס את כל החרדים, את כל המשתמטים והמשתמטות, ואת ערביי מדינת ישראל - לשרות לאומי חובה, המקביל בתקופתו לתקופת השרות בצה"ל. שצה"ל יחליט מי הוא רוצה לגייס על פי צרכיו, וכל השאר יופנו לשרות לאומי מלא, תחת מנגנון פיקוח קפדני. יופסקו ההקצבות הסקטוריאליות וינתנו תמריצים גם למשרתים המצטיינים בשרות הלאומי, ללא קשר למגזר. התמריצים האלה אינם חייבים להיות רק תמריצים כספיים ישירים, אלא גם הפנייה ומימון להכשרה מקצועית ועדיפות בקבלה למקומות עבודה ציבוריים.
***
הידעתם? השמאל אחראי לשתייה של הנוער ואיחוד לאומי (התקווה) סותם לכם את הפה
במסגרת בנושא החם הקודם בישראבלוג " מה עושה לכם האלכוהול", כתב אלעד כהן פוסט בנושא. כותרת הפוסט "אלכוהול וסימני פוסט ציונות". מי זה בכלל אלעד כהן? בבלוג שלו הוא מגדיר את עצמו "מסייע לפרופסור ח"כ אריה אלדד, להקים את מפלגת התקווה שמהווה הלכה למעשה את המשכה של מולדת כמפלגה אידיאולוגית ומשמשת בית לכל גווני האוכלוסייה, ללא ייחוד סקטוריאלי. יחדיו פעלנו להשארת האיחוד הלאומי במפה הפוליטית. אני מבקש להתמודד על המקום השני ברשימת "התקווה" לכנסת."
ומה כותב המבקש להתמודד לכנסת? הוא טוען שבזמנו, בשנות השמונים, גם שתו, אבל היו בקונטרול ולא שתו לשכרה. לאחר המסר המחכים הזה, הוא ממשיך לכיוון מאוד מעניין: השמאל אשם בשתייה של הנוער! והוא כותב: "כשהשמאל לא מפסיק לטפטף את הרעל שלו, שבעצם צדקת הדרך היא עם האוייבים שלנו, וכי אנחנו פושעים ומנוולים, גנבי ארץ חסרי זכויות, אז הרעל הזה חודר עמוק, מטפטף אל הנפש של הנער ומחליש אותו מבפנים."
לאחר שהוא מאשים גם את התקשורת, הוא מסיים בפתרון הגאוני. יש לו תוכנית גמילה: "ביום שנדאג להחזרת האמונה בצדקת הדרך... - כבר לא נראה אלימות חסרת פשר של אחד כנגד רעהו, וגם הרבה פחות בריחה לאלכוהול".
כתגובה כתבתי לו: "איזו תובנה אדירה, השמאל אחראי לשתיית אלכוהול". ברגע ששלחתי את התגובה, הופיעה הודעה באדום: " התגובה מחכה לאישור בעל הבלוג". נראה לכם שהוא יאשר את התגובה? לא פלא שיש לו אפס תגובות (נכון למועד פרסום פוסט זה). מזל שהוא עדיין לא צריך לאשר לי את כתיבת הפוסט זה.
אז הוא ושכמותו רוצים להיות חברי כנסת שיסתמו לנו את הפה, "שיעלו את החוסן הלאומי", "שיעלה את החוסן האישי" שלכם וכבר לא תזדקקו לשתיה -מבית מדרשו של הגומל הלאומי.
לידיעתך אלעד כהן - בשבילך אני שמאלני בזוי, ואני שרתתי בצבא ביחידה קרבית, ואני לא שותה לשכרה ויש לי הרבה חוסן אישי.
ולך ח"כ אריה אלדד: לאביגדור ליברמן יש את אנסטסיה. אלעד כהן הוא האנסטסיה שלך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חץ ופרח
הידעתם? 