דֵעַ-א-קטואליה: חץ או פרח

45

השבוע דיברו רבות על נפתלי בנט, על הצלחתו המטאורית בהדחת זבולון אורלב, ההצלחה בסקרים (שדרך אגב אני לא מאמין בהם עד לתוצאות יום הבחירות) ועל ביבי שמפחד שיגנוב ממנו קולות. ממש לא בא לי להתייחס להייטקיסט החייכן הזה שמייצג מצויין את נוער הגבעות, ובאמת לא מעניינים אותי פחדיו של ביבי. אבל יש לי שאלה גדולה. מאין בא המימון לקמפיין המתוקשר של בנט בשלטי חוצות, בעיתונות, בפרסומות אינטרנט? ובכניסה ל- Ynet הסיכוי הוא אחד לאחד שתראו את פרצופו המחייך או את פרצופו המחייך של אריה דרעי. אמנם יש חוק מימון מפלגות ומצד שני חוק המגביל את סכום התרומות. מעניין מאין הגיע המימון לכמות הפרסומות בעיתונים ובשלטי חוצות עוד לפני שנבחר להיות לרשות המפלגה שלו?

ויש לי גם שאלות לביבי, שבלהט הבחירות מכריז על בניה בשטח E וברמת שלמה ומרגיז את כל העולם, כאשר ברור שיקחו שנים עד שיתקבלו אם בכלל כל האישורים ויוסרו ההתנגדויות. לאחר כל כך הרבה שנות כיבוש, פתאום ביבי גילה שיש צורך ברצף בניה בין ירושלים למעלה אדומים? פתאום אנשי הימין נתלים ביוזמת ביילין (שהייתה מוקצת מחמת מיאוס בעינייהם) שלפיה שטח E יהיה בתחומי מדינת ישראל? פתאום יש צורך להרחיב את הבניה ברמת שלמה כדי למנוע הגירה שלילית מירושלים בשל חוסר בדירות (דבריי שטייניץ)? הגירה שלילית של מי? למנוע הגירה שלילית של החרדים הגרים ברמת שלמה? או לעודד הגירה שלילית של החילוניים שקצה נפשם בהשתלטות החרדית בירושלים?

ויש לי גם שאלה לביבי ולשר אוצרו שרצו לעשות עוד לפני הבחירות קיצוץ רוחב בן 5 אחוזים בתקציב המדינה, בטענה שאם לא נעשה זאת נגיע למצב הכלכלי של יוון וספרד (שוב דבריי שטייניץ). מדוע כל חברי וועדת הכספים בראשותו של גפני נעדרו מההצבעה וגפני נאלץ לדחות שוב את הישיבה? מה אתם מפחדים מהבחירות? תטילו עלינו גזרות לאחר הבחירות בריבית דריבית?

בבלוג הזה נתקלתי בתגובה שנתוני הלישכה לסטטיסטיקה המורים שכל ילד שלישי במדינת ישראל רעב מצוצים מהאצבע. אין רעבים במדינה! זוהי עלילת דם של השמאל. לפי הדו"ח, שהגיש לפרס מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, כבר יותר מאחד מכל שלושה ילדים בישראל מוגדר עני.

על פי הנתונים, בשנת 2011 עמד מספרם של הילדים החיים מתחת לקו העוני על כ-905,000 שהם 35.6% מהילדים בישראל. לשם השוואה, ב-2010 נמנו 889,500 ילדים עניים. מ-2001 ועד ל-2011 חלה עלייה של כ-48% במספרם של הילדים המוכרים לשירותי הרווחה בשנת 2011 עמד מספרם של הילדים החיים מתחת לקו העוני על כ-905,000 שהם 35.6% מהילדים בישראל.

ואם לא שוכנעתם ראו את זה:

30

גבירותיי ורבותיי, מי שיכריע את הבחירות האלה (כמו רבות מאחרות בעבר) הם המתנדנדים (או מה שנקרא הקולות הצפים) ולא שום אידיאולוגיה. אידיאולוגיה טובה באהדה לקבוצת כדורגל, אבל אידיאולוגיה מאז ומתמיד אינה באמת מנהלת מדינה. מדוע? כי מה שרואים מכאן לא רואים משם.

מנחם בגין למשל, כשעלה לראשונה לשלטון בעקבות מלחמת יום הכיפורים והכישלון המחפיר של משה דיין, מאוד לא בחל לצרף אתו כשר הביטחון בממשלתו החדשה - שר הביטחון שכשל בממשלת גולדה.

הליכוד ה"לוחמני" חתם על שני חוזי שלום. העבודה ובגרסתה הקודמת מפא"י פתחה בשלוש מלחמות,  והיא בעצם אחראית לכיבוש השטחים המוחזקים. ממשלת המרכז של שרון ואולמרט, פינו את עזה והטילים ממשיכים לעוף. וממשלת המרכז הזו נכנסה גם לשתי מלחמות בצפון ובדרום. מסקנה: במדיניות החוץ וביטחון אין ממש הבדל גדול בין הגושים כשהם מגיעים למשול.

גם במדיניות  הכלכלית אין ממש הבדל גדול בין הגושים, שניהם מזינים את הטייקונים על חשבון קרנות הפנסיה שלנו, שניהם מאכילים את החרדים על חשבוננו ושומרים על טהרת צה"ל מפניהם. שניהם נכנעים למפלגות "הגועליציה" (כפי שכינה רבין) הסחטניות.

מכאן תאמרו, זוהי בדיוק הסיבה לבחור במפלגה קטנה אידיאולוגית שחבריה בכנסת הבאה יצטיינו בנאומים בכנסת (כשאין כמעט אף אחד במליאה שאפילו מקשיב להם), או ישפכו כוס מים על חבר כנסת אחר, או שיעלו על משטי מרמרה למיניהם.

אז מדוע לא? כי פרובוקציות או חקיקת חוק לפיצוי איחורים וביטולי טיסות יכול אולי לגרום רק לאורגזמה של כמה אנשים. ובינתיים יש מישהו שמנהל מדיניות זיגזוג מטומטמת ונוראה, אנשים שבקושי גומרים את החודש (וימשיכו להצביע מהבטן הרעבה שלהם ימין כרגיל), אנשים שמשלמים שכר דירה שאוכל כמעט את כל המשכורת (וימשיכו להצביע עבור גאוות יחידה). וכל האידיאולוגים שמזינים מפלגות חסרות השפעה מעשית, בעצם תורמים להמשך שלטון של המפלגה הגרועה מכל עבורם.

ואותם אידיאולוגים מסורתיים שמצביעים עבור מפלגת בוטיק קטנה, שטוענים למשל שרק חברי הכנסת שלהם דוגלים בשיוויון חברתי - עוצמים את עיניהם כאשר השיוויוניים האלה מרימים את ידם בכנסת, כדי להעלות את שכרם הם, או של העוזרים הפרלמנטרים שלהם. וכשאני מסתכל על מפלגות כמו איחוד לאומי או הבית הלאומי אני רואה רק הבדלים פרסונליים (שבוחריהם עשו להם סידור עבודה). ומה ההבדל בין ש"ס לאגודת ישראל? - גזענות, השד העדתי?

אך מה באמת כל המצביעים האידיאולוגיים האלה עושים? הם בעצם מקבעים את המצב הקיים של תיקו וחוסר יציבות שלטונית. במצב הזה אי אפשר לצאת מהפלונטר.

ובכל זאת היו מהפכים וממשלות התחלפו וזה לא היה בשום פנים ואופן  אף פעם מאהבת מרדכי, אלא משנאת המן. מה יכולנו לשמוע לפני כל מהפך? "נמאסתם"! ומי הם אלה שצועקים נמאסתם? כמובן תמיד הגוש הנגדי, אבל לא הם אלה שמובילים את המהפך. מי שתורמים בדרך כלל למהפך הם המתנדנדים. המתנדנדים האלה אינם סתם אספסוף אלמוני חסר דעת - הם בעצם אלה שהמינוח החדשני מכנה אותם מרכז.

האידיאולוגים שכל כך בזים למרכז (כי לדעתם חייבים להיות קיצוני לכאן או לכאן) בעצם כל כך פוזלים לעברם של המתנדנדים. כי הן הימין והן השמאל מבינים שהמתנדנדים לא יצביעו מתוך שיקולים אידיאולוגים, אלא משיקולים מעשיים בלבד.

אז למי  אצביע הפעם? אני באמת עדיין לא יודע. זו הפעם הראשונה שאני משתייך למתנדנדים המטומטמים וחסרי דעת. בדעותיי הפוליטיות המדיניות אני שמאל מתון, בדעותי החברתיות אני שמאל כבד. אז מה עושים? מבין המבחר אין כיום אף מפלגה שמתאימה לי. ברור לי שמה שיכריע זו הפרקטיות ולא אידיאולוגיה לא פרקטית. 

האידיאולוגיה  שהכי מענינת אותי כרגע היא זו - אני הייתי נותן את קולי לכל מפלגה שהייתה נבחרת לשתי מטרות מוצהרות בלבד: א. לשינוי שיטת הבחירות (כולל צמצום דרסטי של מספר המפלגות, למשל העלאת אחוז חסימה ל-10%), ב. חקיקת חוקי יסוד (שיהיו בלתי ניתנים לשינוי אח"כ, אלא ברוב של 80 חברי כנסת לפחות), להפרדה חוקתית בין דת למדינה, בין דת לצה"ל ובין הון (ריכוזיות) לשלטון.

כיצד אוכל להאמין למפלגה כזו? אם מפלגה כזו תחרוט על דגלה לערוך את כל השינויים האלה בתקופה של נניח שנה, שבסיומה העם ילך לבחירות חדשות. אני מבטיח לכם שאם הייתה קמה מפלגה עם אג'נדה כזו (ללא כל קשר לימין ושמאל -קשר סמנטי בהחלט בימינו), היא היתה גורפת נצחון מוחץ.   

ידועה האימרה שבין כל שני יהודים יש לפחות שלוש דעות ולכן אין שום מפלגה שמייצגת באמת את כל דעותיי. אז מה, אקים מפלגה משלי? לא תודה - אני באמת לא זקוק לסידור עבודה.

אבל כרגע עומד בראש מדינתנו פוליטיקאי מזגזג (ובשום פנים ואופן אי אפשר לקרוא לו מנהיג),  שמוביל אותנו לקטסטרופה כלכלית ומדינית וצריך לבעוט אותו החוצה בדחיפות. זו המטרה הכי פרקטית ונעלה בשבילי כרגע.

ומי יכול באמת לעשות את זה? 

המתנדנדים הנתעבים שהאידיאולוגים קוראים להם המרכז!!!  

מפלגות המרכז אכן קמות ונופלות, אבל המתנדנדים הנצחיים - הם אלה שמקימים או מפילים ממשלות. הם אולי לא עיקביים אך הם אלה שגורמים לכל ממשלה כושלת להבין, שהמתנדנדים הם הכוח האמיתי שעשוי להפיל אותה בבחירות הבאות.