דֵעַ-א-קטואליה: חץ או פרח

38 

אומרים כשהתותחים רועמים המוזות שותקות. יש לי בן המשרת בדרום ולא שמעתי ממנו כבר יומיים. ניסו להטיל עלי שוב טילים בירושלים והרוח של אללה הסיטה אותם לכפר ליד בית לחם. כנאמר על ידי קהלת "לא לקלים המרוץ ולא לגיבורים המלחמה ... כי עת ופגע יקרה את כולם". 

איזה נס משמים על בני ישמעאל. מאתיים מטר הפרידו בין הבור שנפער בשדה הטרשים לבין עשרות שאהידים הרוגים ופצועים.  ואולי לכך התכוון הפסוק בבראשית טז, כאשר אלוהי אברהים אמר לאימו של איסמעיל "וקראת שמו ישמעאל, כי שמע יהוה אל עוניך, והוא יהיה פרא אדם: ידו בכל ויד כל בו" (בראשית טז יב) שזה אומר בעברית צחה: הוא יתקוטט עם הכל והכל יתקוטטו עמו.

אומרים כשהתותחים רועמים המוזות שותקות. אבל יש כאלה שהמוזות שלהם לא שותקות לרגע. כאלה שבטנגו שלהם יש רק רוקד אחד ורוקד שני שדרכו לו על הרגלים.  ועל כמות הדברת כבר אמר קהלת: " לַהַג הַרְבֵּה - יְגִעַת בָּשָׂר" ובעברית צחה: דברנות יתרה חסרת כל ערך ואין בה אלא לעייף ולהתיש.

כשהתותחים רועמים, המוזות שלי שותקות. כשהתותחים רועמים אני לא עוסק בביקורת פוליטית קנטרנית וקטנונית הנטפלת בימים אלה לטפל. במילא לא שואלים אותי. הפרחים והחיצים בהחלט יכולים לחכות.

נ.ב - תוספת עריכה

הפיגוע הכואב היום בנוסעי האוטובוס בתל אביב מצביע שוב על המנטליות של בני עוולת שפוגעים במתכוון בחפים מפשע, ואני מדגיש את המתכוון. ואומר את האמת - אין בליבי רחמים על רוקדי גגות ומחלקי סוכריות. אני גאה בכך שזו אינה התרבות שלי.

אחוליי החלמה לכל הפצועים.