דֵעַ-א-קטואליה: חץ או פרח

45

השבוע דיברו רבות על נפתלי בנט, על הצלחתו המטאורית בהדחת זבולון אורלב, ההצלחה בסקרים (שדרך אגב אני לא מאמין בהם עד לתוצאות יום הבחירות) ועל ביבי שמפחד שיגנוב ממנו קולות. ממש לא בא לי להתייחס להייטקיסט החייכן הזה שמייצג מצויין את נוער הגבעות, ובאמת לא מעניינים אותי פחדיו של ביבי. אבל יש לי שאלה גדולה. מאין בא המימון לקמפיין המתוקשר של בנט בשלטי חוצות, בעיתונות, בפרסומות אינטרנט? ובכניסה ל- Ynet הסיכוי הוא אחד לאחד שתראו את פרצופו המחייך או את פרצופו המחייך של אריה דרעי. אמנם יש חוק מימון מפלגות ומצד שני חוק המגביל את סכום התרומות. מעניין מאין הגיע המימון לכמות הפרסומות בעיתונים ובשלטי חוצות עוד לפני שנבחר להיות לרשות המפלגה שלו?

ויש לי גם שאלות לביבי, שבלהט הבחירות מכריז על בניה בשטח E וברמת שלמה ומרגיז את כל העולם, כאשר ברור שיקחו שנים עד שיתקבלו אם בכלל כל האישורים ויוסרו ההתנגדויות. לאחר כל כך הרבה שנות כיבוש, פתאום ביבי גילה שיש צורך ברצף בניה בין ירושלים למעלה אדומים? פתאום אנשי הימין נתלים ביוזמת ביילין (שהייתה מוקצת מחמת מיאוס בעינייהם) שלפיה שטח E יהיה בתחומי מדינת ישראל? פתאום יש צורך להרחיב את הבניה ברמת שלמה כדי למנוע הגירה שלילית מירושלים בשל חוסר בדירות (דבריי שטייניץ)? הגירה שלילית של מי? למנוע הגירה שלילית של החרדים הגרים ברמת שלמה? או לעודד הגירה שלילית של החילוניים שקצה נפשם בהשתלטות החרדית בירושלים?

ויש לי גם שאלה לביבי ולשר אוצרו שרצו לעשות עוד לפני הבחירות קיצוץ רוחב בן 5 אחוזים בתקציב המדינה, בטענה שאם לא נעשה זאת נגיע למצב הכלכלי של יוון וספרד (שוב דבריי שטייניץ). מדוע כל חברי וועדת הכספים בראשותו של גפני נעדרו מההצבעה וגפני נאלץ לדחות שוב את הישיבה? מה אתם מפחדים מהבחירות? תטילו עלינו גזרות לאחר הבחירות בריבית דריבית?

בבלוג הזה נתקלתי בתגובה שנתוני הלישכה לסטטיסטיקה המורים שכל ילד שלישי במדינת ישראל רעב מצוצים מהאצבע. אין רעבים במדינה! זוהי עלילת דם של השמאל. לפי הדו"ח, שהגיש לפרס מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, כבר יותר מאחד מכל שלושה ילדים בישראל מוגדר עני.

על פי הנתונים, בשנת 2011 עמד מספרם של הילדים החיים מתחת לקו העוני על כ-905,000 שהם 35.6% מהילדים בישראל. לשם השוואה, ב-2010 נמנו 889,500 ילדים עניים. מ-2001 ועד ל-2011 חלה עלייה של כ-48% במספרם של הילדים המוכרים לשירותי הרווחה בשנת 2011 עמד מספרם של הילדים החיים מתחת לקו העוני על כ-905,000 שהם 35.6% מהילדים בישראל.

ואם לא שוכנעתם ראו את זה: