דֵעַ-א-קטואליה: חץ או פרח

57

פוסט שלא היה מועלה אלמלא הנושא החם.

לפני שנים אחדות הגיע אלי ספר שנכתב על ידי עיתונאי אמריקאי ותורגם לעברית. לא אציין את כותרת הספר מסיבות שתבינו בהמשך. אבל הספר הזה עסק לכאורה בסודות הכמוסים ביותר של מדינת ישראל. בתחילה חשבתי שזהו רב מכר אמריקאי שמבוסס על שו שו ממוחו הקודח של עיתונאי רודף פרסום ובצע כסף. אם היה רציני, הצנזורה כאן בוודאי הייתה דואגת למניעת פרסום התרגום העברי.

אבל לתדהמתי כשהגעתי לאחד הפרקים, הפרק דן ביחידה שבה ששרתתי בסדיר: שם היחידה, מיקום מדוייק של היחידה והפריסה של תת-היחידות בשטח. בפרק הזה היה מידע מדוייק להפליא ותואר הייעוד הייחודי שהוסתר ממרבית חיילי היחידה הזו. לא אציין כאן כמה ידעתי או לא ידעתי, אבל גודש הפרטים המדוייקים בוודאי הצביע על כך שלאותו עיתונאי הגיע מידע חסוי ושמור ביותר, שפרסומו הוא בהחלט פגיעה בבטחון המדינה. השאלה הגדולה באמת היא כיצד המידע הזה הגיע לעתונאי שאינו סוכנות ביון. למרות שחלפו כבר שנים רבות, אין אני מאשר כאן את כל הכתוב בספר ואת מידת נכונותו.

אבל הספר פורסם בארץ בתרגומו העברי, כנראה משום שהאויב גם מבין אנגלית והנזק כבר נעשה. יתכן גם שהספר הותר לפרסום כדי שהאויב יחשוב שאם הצנזורה לא אסרה את פרסומו, כנראה שהעובדות עצמן מצוצות מהאצבע. ובכל זאת, הספר במהדורתו העברית היה זמין בדוכני המכירה לזמן קצר. אינני יודע אם מישהו דאג שיאזל מהר מהדוכנים, אך לא פורסמה מהדורה שניה, והוא נעלם.

אם היה זה היום, לא היה ניתן להעלים את המידע שבספר מהאינטרנט. למעשה האינטרנט מספק היום מידע שפעם סוכנויות הריגול השקיעו משאבים רבים כדי להשיגם בעמל רב.

והרי דוגמה. חייל מסוים קיבל לפני גיוסו זימון למיונים לתפקיד עלום ושעל הצו היה רשום משהו מסתורי בתוספת ראשי תיבות. המועמד עבר מספר מיונים ושלבים שונים של תחקירים בטחוניים, כולל בדיקה בפוליגרף. אותו בחור סירב להסביר להוריו את מהות התפקיד. 

ההורים הסקרניים ובעיקר המודאגים פנו לחיפוש באינטרנט. החיפוש הזה העלה שאילתות של מתגייסים באתר צה"לי למהות התפקיד הרשום במילות קוד בצווים שהם קבלו בעבר. התשובות לשאילתות האלה היו שמדובר במידע מסווג.

אבל חיפוש נוסף של ההורים באינטרנט העלה מידע מפורט למדי שסיפק חייל שעבר את המסלול שלב א' ומסיבות לא ידועות לא המשיך לשלב ב' של ההכשרה. החייל הזה ציין גם את שם הבסיס שבו נמצאת היחידה, תנאי השירות ותדירות היציאות. אבל חשוב יותר, החייל האלמוני הזה ציין יותר מדי לגבי מהות השירות ביחידה והתפקיד.

כשההורים ספרו לבנם את מה שגילו באינטרנט וכי הם מאוד מודאגים, הבן ענה ב"אין תגובה", שהדאיגה עוד יותר את ההורים. הבן התגייס ליחידה הזו, עבר מסלול הכשרה, אחד הארוכים בצבא, ובסיום שלב א' - ההורים הוזמנו חד פעמית לטקס הסיום, לאחר שנערך גם לגביהם תחקיר בטחוני שהחל חודשיים לפני הטקס. מיותר לציין שאפילו פעילויות חשבונות הבנקים שלהם נבדקו. כשהוסעו לטקס המאובטח, נדהמו ההורים לראות שהטקס נערך בבסיס עלום שמיקומו תואר על ידי אותו חייל אלמוני באינטרנט - מקום שהוכחש קודם על ידי בנם. 

נשאלת השאלה כיצד המידע שהופץ באינטרנט על ידי אותו חייל מודח ואולי מתוסכל לא הוסר מהאינטרנט. התשובה לכך פשוטה: כנראה אם המידע הזה היה מוסר מהאינטרנט, למשל אפילו מספר שעות לאחר פרסומו, האוייב היה מקבל אישור על מיהמנות הפרסום. הרי האינטרנט מוצף במידע אמיתי כמו במידע שיקרי ואי-הסרת המידע האמיתי לכשפורסם שומרת לכאורה על עמימות ודיס-אינפורמציה.

אבל העיתונאים, כמו האויב, יודעים לחשב שאחד ועוד אחד הם שניים. ואולי שום מידע בטחוני אינו יכול להיות מוסתר כיום זמן רב בעידן האינטרנט ובמיוחד כשקברניטי המדינה עצמם פולטים רמזים בתקשורת, והמבין יבין.

56

נראה שבעקבות ההתרגשות של התקשורת בעניין אסיר X נשכחה כמעט הקמת הקואליציה. למרות הספקולציות הרבות שפורסמו בעולם וכאן, רב הנסתר על הנגלה.

אותי מעניינת בעיקר העובדה שאנשים אלמוניים נעצרים כאן במחשכים תחת הסעיף "פגיעה בבטחון המדינה". אם מישהו פגע בבטחון המדינה, מדוע יש להסתיר את מאסרו מהציבור? מדוע אדם יושב שנים בכלא ואפילו כשמתאבד בתא מאובטח ומצולם, יש להסתיר זאת מהציבור? מדוע המדינה מודה בכך רק כאשר העניין מפורסם בעיתונות זרה ובאינטרנט?

במקרה הזה הייתה מעורבת המערכת המשפטית, אך מתעוררת השאלה האם במדינה נעלמים אנשים אפילו ללא ידיעת המערכת המשפטית. אינני יודע אבל אכתוב כאן על מקרה אחד שאירע לפני מספר שנים.

מדובר במי שהיה דוקטורנט לביוכימיה באוניברסיטה העברית. כל חטאו היה בכך שהוא ערבי שגר בבית חנינא ושמספר הטלפון שלו נמצא בפנקס הכתובות של מבוקש. ומעשה שהיה כך היה.

מדובר בסטודנט ערבי מצטיין ותמים שעבד במעבדת מחקר באוניברסיטה וגם השלים הכנסה במספר שעות עבודה שבועיות במעבדת בדיקות רפואיות בסניף מרפאה בעיר העתיקה בירושלים.

יום אחד נעלם אותו סטודנט ואשתו התקשרה בבהלה למנחה שלו באוניברסיטה למחרת היום, כאשר לא שב לביתו כהרגלו בערב עם סיום העבודה. היא לא הצליחה ליצור איתו קשר בטלפון הנייד. המזל היה שנהג מונית, חבר של הסטודנט סיפר לה שהסיע בבוקר את הסטודנט והוריד אתו בסמיכות למעבדת הבדיקות בעיר העתיקה. לפני שנסע מהמקום, הנהג הבחין בשני אנשים בלבוש אזרחי שניגשו לסטודנט ושמע שהוא מתבקש להכנס לרכבם הסמוך לצורך חקירה במשטרה. הסטודנט נכנס לרכב שנעלם. אשתו המבוהלת של הסטודנט התקשרה למשטרה ונענתה שאין הוא נמצא ברשימות העצורים.

המנחה לדוקטורט עירב בענין את דיקן הפקולטה, שהכיר מישהו שיש לו קשרים עם השב"כ. בעל הקשרים גילה שאכן אותו סטודנט נעצר לחקירה עקב חשד לפגיעה בבטחון המדינה. השב"כ לא אפשר לסטודנט פגישה עם עורך דינו, וגם נסיונות האוניברסיטה לרדת לשורש המעצר החסוי לא הואילו.

בדיעבד הסתבר שהסטודנט נעצר בחשד סיוע למבוקש בטחוני, משום שמספר הטלפון שלו היה בפנקס הכתובות של המבוקש. מספר הטלפון היה בפנקס הכתובות של המבוקש משום שהמבוקש היה חולה כליות והגיע פעם למרפאה בעיר העתיקה לצורך בדיקות ומשום שביקש את מספר הטלפון של הסטודנט שערך את הבדיקות במעבדה, כדי שיוכל לקבל ממנו ישירות את תוצאות הבדיקות.

הסטודנט היה עצור חודש ימים, ללא ייצוג משפטי ואלמלא חברו נהג המונית שהיה עד למעצר, הוא היה פשוט נעלם ללא ידיעת משפחתו. לאחר חודש, הסטודנט שוחרר ללא כל התנצלות וללא כל פיצוי על הפגיעה בעבודת הדוקטורט שלו ועל שהוחזק במעצר זמן רב כל כך במרתפי השב"כ.

הסטודנט הזה הוא היום פרופסור באוניברסיטה.