דֵעַ-א-קטואליה: חץ או פרח

57

פוסט שלא היה מועלה אלמלא הנושא החם.

לפני שנים אחדות הגיע אלי ספר שנכתב על ידי עיתונאי אמריקאי ותורגם לעברית. לא אציין את כותרת הספר מסיבות שתבינו בהמשך. אבל הספר הזה עסק לכאורה בסודות הכמוסים ביותר של מדינת ישראל. בתחילה חשבתי שזהו רב מכר אמריקאי שמבוסס על שו שו ממוחו הקודח של עיתונאי רודף פרסום ובצע כסף. אם היה רציני, הצנזורה כאן בוודאי הייתה דואגת למניעת פרסום התרגום העברי.

אבל לתדהמתי כשהגעתי לאחד הפרקים, הפרק דן ביחידה שבה ששרתתי בסדיר: שם היחידה, מיקום מדוייק של היחידה והפריסה של תת-היחידות בשטח. בפרק הזה היה מידע מדוייק להפליא ותואר הייעוד הייחודי שהוסתר ממרבית חיילי היחידה הזו. לא אציין כאן כמה ידעתי או לא ידעתי, אבל גודש הפרטים המדוייקים בוודאי הצביע על כך שלאותו עיתונאי הגיע מידע חסוי ושמור ביותר, שפרסומו הוא בהחלט פגיעה בבטחון המדינה. השאלה הגדולה באמת היא כיצד המידע הזה הגיע לעתונאי שאינו סוכנות ביון. למרות שחלפו כבר שנים רבות, אין אני מאשר כאן את כל הכתוב בספר ואת מידת נכונותו.

אבל הספר פורסם בארץ בתרגומו העברי, כנראה משום שהאויב גם מבין אנגלית והנזק כבר נעשה. יתכן גם שהספר הותר לפרסום כדי שהאויב יחשוב שאם הצנזורה לא אסרה את פרסומו, כנראה שהעובדות עצמן מצוצות מהאצבע. ובכל זאת, הספר במהדורתו העברית היה זמין בדוכני המכירה לזמן קצר. אינני יודע אם מישהו דאג שיאזל מהר מהדוכנים, אך לא פורסמה מהדורה שניה, והוא נעלם.

אם היה זה היום, לא היה ניתן להעלים את המידע שבספר מהאינטרנט. למעשה האינטרנט מספק היום מידע שפעם סוכנויות הריגול השקיעו משאבים רבים כדי להשיגם בעמל רב.

והרי דוגמה. חייל מסוים קיבל לפני גיוסו זימון למיונים לתפקיד עלום ושעל הצו היה רשום משהו מסתורי בתוספת ראשי תיבות. המועמד עבר מספר מיונים ושלבים שונים של תחקירים בטחוניים, כולל בדיקה בפוליגרף. אותו בחור סירב להסביר להוריו את מהות התפקיד. 

ההורים הסקרניים ובעיקר המודאגים פנו לחיפוש באינטרנט. החיפוש הזה העלה שאילתות של מתגייסים באתר צה"לי למהות התפקיד הרשום במילות קוד בצווים שהם קבלו בעבר. התשובות לשאילתות האלה היו שמדובר במידע מסווג.

אבל חיפוש נוסף של ההורים באינטרנט העלה מידע מפורט למדי שסיפק חייל שעבר את המסלול שלב א' ומסיבות לא ידועות לא המשיך לשלב ב' של ההכשרה. החייל הזה ציין גם את שם הבסיס שבו נמצאת היחידה, תנאי השירות ותדירות היציאות. אבל חשוב יותר, החייל האלמוני הזה ציין יותר מדי לגבי מהות השירות ביחידה והתפקיד.

כשההורים ספרו לבנם את מה שגילו באינטרנט וכי הם מאוד מודאגים, הבן ענה ב"אין תגובה", שהדאיגה עוד יותר את ההורים. הבן התגייס ליחידה הזו, עבר מסלול הכשרה, אחד הארוכים בצבא, ובסיום שלב א' - ההורים הוזמנו חד פעמית לטקס הסיום, לאחר שנערך גם לגביהם תחקיר בטחוני שהחל חודשיים לפני הטקס. מיותר לציין שאפילו פעילויות חשבונות הבנקים שלהם נבדקו. כשהוסעו לטקס המאובטח, נדהמו ההורים לראות שהטקס נערך בבסיס עלום שמיקומו תואר על ידי אותו חייל אלמוני באינטרנט - מקום שהוכחש קודם על ידי בנם. 

נשאלת השאלה כיצד המידע שהופץ באינטרנט על ידי אותו חייל מודח ואולי מתוסכל לא הוסר מהאינטרנט. התשובה לכך פשוטה: כנראה אם המידע הזה היה מוסר מהאינטרנט, למשל אפילו מספר שעות לאחר פרסומו, האוייב היה מקבל אישור על מיהמנות הפרסום. הרי האינטרנט מוצף במידע אמיתי כמו במידע שיקרי ואי-הסרת המידע האמיתי לכשפורסם שומרת לכאורה על עמימות ודיס-אינפורמציה.

אבל העיתונאים, כמו האויב, יודעים לחשב שאחד ועוד אחד הם שניים. ואולי שום מידע בטחוני אינו יכול להיות מוסתר כיום זמן רב בעידן האינטרנט ובמיוחד כשקברניטי המדינה עצמם פולטים רמזים בתקשורת, והמבין יבין.