דֵעַ-א-קטואליה: חץ או פרח

59

לפני יומיים פרסמתי פוסט בבלוג חשיבה חופשית בנושא מאוד חשוב, המצביע שהגענו לקווים אדומים במדינה הקטנה והשלווה שלנו. מדינת כל אזרחיה. מדינה מוסרית המשמשת דוגמא לכל גויי העולם. הפוסט עסק באירוע המביא למסקנה הבלתי נמנעת - יש לנו במדינה יודונאצים! כן, לא נעים להודות בזה לאור הזכרון הקולקטיבי שלנו.

חשבתי שאת הפוסט הזה צריכים לקרוא כמה שיותר אנשים. מכל הפוסטים שכתבתי הייתי רוצה שדווקא זה יגיע למומלצים יותר מכל ה-13 שהיו שם בעבר. אבל הפוסט הזה לא הגיע למומלצים, ואפילו התאכזבתי שעד לכתיבת שורות אלו, היו לפוסט רק כמאה כניסות - שזה פחות משמעותית מהממוצע. האם "הכותרת יודונאצים וחברה אדישה" הבריחה את הקוראים?

אבל מכיוון שאת הפוסטים שלי קוראים בעניין רב בשב"כ ובמשטרה ולא מפספסים אף פוסט (הרשו לי להיות קצת ציני), הפוסט הזה כנראה מאוד השפיע על המשטרה. ואני אעדכן אתכם על כך בסיום הפוסט, לאחר שיובא כעת הפוסט שפורסם בבלוג חשיבה חופשית. וזה הפוסט:

יודונאצים וחברה אדישה

58

על בשר סוסים וכשרות

במעריב פורסמה כתבה על ידי צביקה קליין שכותרתה - שערוריית בשר הסוסים: טרנד האוכל הכשר כובש את הממלכה.

בכתבה מצוין ש"באירופה מנסים להוציא את השחיטה הכשרה מחוץ לחוק בטענה שהיא אכזרית... אבל הגילוי כי במוצרי בשר רבים הוכנסו חתיכות של בשר סוס הקפיץ את הביקוש לבשר כשר".

ועוד מצוטט רב בריטי: "רמת ההשגחה שלנו מבטיחה ששום דבר לא כשר יחדור לאריזת הבשר".

ואולי זה מפני שהבריטים לא שמעו כיצד בשר פיגולים הוגש בטעות בבית הנשיא לפני חודשים אחדים ושמזנון הכנסת נסגר זמנית בגלל תיקן (ג'וק) שנמצא לא פחות ולא יותר מאשר בצלחתו של חבר כנסת מש"ס.

בבלוג חשיבה חופשית פרסמתי בעבר פוסט המתאר הגשת מנת סלט מעוטרת בג'וק, שמוחזרה והוגשה חזרה ללקוח אחר במסעדה הכשרה. ועל פלאפליה כשרה בירושלים שמכרה כדורי פלאפל מתערובת שנטחנה לעיניי שני עדים יחד עם ג'וק ענק. במאמר מוסגר, זה גם צריך להטריד את הצמחוניים.

מה שעוד כנראה לא מטריד את צרכני המזון הכשר היא האפשרות הסבירה שלעיתים לא כל כך נדירות, הם עשויים לאכול בשר "כשר" עם טפילים למיניהם. אחד המגיבים הדתיים בבלוג ציין שהכשרות מטפלת רק במה שנראה לעין. אם כך, רק תו בדיקה של השירות הוטרינרי (ולא תוי הכשרות של הרבנויות) יכול להבטיח לכם שהבשר הכשר שאתם אוכלים אינו מכיל טפילים זעירים, המתגלים רק תחת זכוכית מגדלת או מיקרוסקופ בעינו הבוחנת של הוטרינר.

למעשה בשבילי החותמת של השירות הוטרינרי על הבשר שאני אוכל עולה אלפי מונים על חותמת הכשרות, כי בשר מלא בטפילים ובתולעים מקרוסקופיים גרוע הרבה יותר מאשר לאכול בשר סוס. לא שהסכמתי לאכול בשר סוס שהוצע לי במסעדה יוקרתית באירופה כי הוא מתוק ושרירי מדי לטעמי, אך לצורך גילוי נאות - אני לא מסוגל לאכול גם את מרבית הנקניקים הכשרים כאן בארץ בשל טעמם הגרוע, ואני מתענג מטעמם המשובח של הנקניקים באירופה ומי שלא טעם נקניקים גרמניים, לא ידע טעם נקניק משובח מעודו.

ולמרות זאת בתור אזרח ישראלי אני מקבל את שרותי הכשרות הגורפת של הרבנות הראשית. בכל זאת לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה למעלה מ- 60% מהאוכלוסיה היהודית הם דתיים ומסורתיים. אבל שלא תבינו לא נכון, שירות הכשרות הזה אינו בחינם ועולה לכיס של הציבור החילוני הרבה כסף - כסף שהחילוניים למעשה מסבסדים את מה שמוגש לצלחת של הדתיים-מסורתיים.

ולמרות שאני בהחלט מוכן לשלם על כשרות מטעם הרבנות הראשית, אינני מבין מדוע הציבור החילוני והמסורתי צריך לממן תוספת כשרויות למיניהן של הבד"צ, חתם סופר ושכאלה, משום שכשרות הרבנות הראשית אינה קבילה אצל החרדים. מדוע אני צריך להשתתף במימון כשרות מטעם רב מסויים כי כשרות מטעם רב אחר היא טריפה? אז אולי כדאי שהציבור החרדי יתחיל להשתתף בנטל כפי שהוא כופה על רוב הציבור הישראלי השתתפות בנטל הכשרות למהדרין שבמהדרין?

מי לדעתכם מסבסד שלוש כשרויות על מוצר זה של תנובה?:

באמצע - כשרות מהדרין בהשגחת הרב וייסמן, רב תנובה

מימין - כשרות בהשגחת הבד"ץ של העדה החרדית, ירושלים
משמאל - כשרות למהדרין בהשגחת הרב מרדכי זמיר, הרבנות האזורית עמק יזרעאל.

שלוש כשרויות מצאתי על מוצרי דגני בוקר של תלמה ועוד על מוצרים רבים. מדוע אנחנו צריכים לממן שלוש משכורות לפחות של רבנים?

הגיע הזמן שהציבור החילוני יתחיל למחות ולהחרים מוצרים כאלה, כפי שהוא מוחה על מחיר הקוטג'. זוכרים כיצד נשברה חברת קוקה קולה שרצתה לתת חסות להופעה של הזמר מייקל ג'קסון, לאחר איום החרדים שיחרימו בעתיד את מוצריה?

מדוע רק להם מותר? מדוע שאר החברה צריכה תמיד לוותר ולשלם עליהם?

לא מדובר רק במוצרי מזון. חשבתם פעם מהו סכום הכשרויות היחסי שאתם משלמים  עבור ארוחה במסעדה, שבעל המסעדה משלם 40,000 שקל לחודש עבור כמה כשרויות מטעם רבנים שונים?

ראיתי פעם ביקור של משגיח כשרות בקפיטריה בבית חולים. הוא הגיע יחד עם שני נערים רעבים (כנראה תלמידי ישיבה), הציצו במטבח בקושי לדקה והתישבו להסב באחד השולחנות. בעל הקפיטריה האכיל אותם כיד המלך "בחינם",  כמובן בנוסף לתשלום עבור תעודת הכשרות. לאחר שסיימו לסעוד, משגיח הכשרות ציין שתעודת הכשרות לשלושת החודשים תשלח בדואר. 

מטומטם הוא הציבור החילוני שמשלם וקונה הכול ואולי הגיע הזמן למחאת ריבוי הכשרויות?

על נבזויות פוליטיות

מדוע ביבי והליכוד-ביתנו חושבים ומציינים באמצעי התקשורת שהברית בנט-לפיד היא נבזות?

האם התככים של ביבי לפירוק קדימה וכעת הנסיונות שלו לפרק את העבודה לסיעה שתצטרף לקואליציה שלו אינה נבזות?

ממה חוששים בליכוד?

מבכירי הליכוד כבר שומעים את הקולות: "אם נלך לבחירות נתרסק". סקר מעריב שפורסם היום קובע שבבחירות חוזרות יתחזק ציר לפיד-בנט ל- 37 מנדטים (מ- 31 היום) והליכוד ירד בשלושה מנדטים. 

מצד שני דו"ח סבא"א קובע: "טהרן קרובה מתמיד לפצצה, מסוגלת להעשיר אורניום בקצב מהיר פי שלושה".

אז תגידו. אם וכאשר ביבי יכשל בהרכבת קואליציה, מה שיציל את הליכוד היא מתקפה ישראלית על איראן? או אולי לבוא חשבון עם נסראללה?

האם הוא יחשוש פחות מועדת חקירה ממלכתית?

שאלת השבוע

האם העיתונאים יודעים משהו וחוששים לגלות את מה שהם יודעים על גדעון סער, כפי שהסתירו את שידעו על קצב?

 קריקטורת השבוע

57

פוסט שלא היה מועלה אלמלא הנושא החם.

לפני שנים אחדות הגיע אלי ספר שנכתב על ידי עיתונאי אמריקאי ותורגם לעברית. לא אציין את כותרת הספר מסיבות שתבינו בהמשך. אבל הספר הזה עסק לכאורה בסודות הכמוסים ביותר של מדינת ישראל. בתחילה חשבתי שזהו רב מכר אמריקאי שמבוסס על שו שו ממוחו הקודח של עיתונאי רודף פרסום ובצע כסף. אם היה רציני, הצנזורה כאן בוודאי הייתה דואגת למניעת פרסום התרגום העברי.

אבל לתדהמתי כשהגעתי לאחד הפרקים, הפרק דן ביחידה שבה ששרתתי בסדיר: שם היחידה, מיקום מדוייק של היחידה והפריסה של תת-היחידות בשטח. בפרק הזה היה מידע מדוייק להפליא ותואר הייעוד הייחודי שהוסתר ממרבית חיילי היחידה הזו. לא אציין כאן כמה ידעתי או לא ידעתי, אבל גודש הפרטים המדוייקים בוודאי הצביע על כך שלאותו עיתונאי הגיע מידע חסוי ושמור ביותר, שפרסומו הוא בהחלט פגיעה בבטחון המדינה. השאלה הגדולה באמת היא כיצד המידע הזה הגיע לעתונאי שאינו סוכנות ביון. למרות שחלפו כבר שנים רבות, אין אני מאשר כאן את כל הכתוב בספר ואת מידת נכונותו.

אבל הספר פורסם בארץ בתרגומו העברי, כנראה משום שהאויב גם מבין אנגלית והנזק כבר נעשה. יתכן גם שהספר הותר לפרסום כדי שהאויב יחשוב שאם הצנזורה לא אסרה את פרסומו, כנראה שהעובדות עצמן מצוצות מהאצבע. ובכל זאת, הספר במהדורתו העברית היה זמין בדוכני המכירה לזמן קצר. אינני יודע אם מישהו דאג שיאזל מהר מהדוכנים, אך לא פורסמה מהדורה שניה, והוא נעלם.

אם היה זה היום, לא היה ניתן להעלים את המידע שבספר מהאינטרנט. למעשה האינטרנט מספק היום מידע שפעם סוכנויות הריגול השקיעו משאבים רבים כדי להשיגם בעמל רב.

והרי דוגמה. חייל מסוים קיבל לפני גיוסו זימון למיונים לתפקיד עלום ושעל הצו היה רשום משהו מסתורי בתוספת ראשי תיבות. המועמד עבר מספר מיונים ושלבים שונים של תחקירים בטחוניים, כולל בדיקה בפוליגרף. אותו בחור סירב להסביר להוריו את מהות התפקיד. 

ההורים הסקרניים ובעיקר המודאגים פנו לחיפוש באינטרנט. החיפוש הזה העלה שאילתות של מתגייסים באתר צה"לי למהות התפקיד הרשום במילות קוד בצווים שהם קבלו בעבר. התשובות לשאילתות האלה היו שמדובר במידע מסווג.

אבל חיפוש נוסף של ההורים באינטרנט העלה מידע מפורט למדי שסיפק חייל שעבר את המסלול שלב א' ומסיבות לא ידועות לא המשיך לשלב ב' של ההכשרה. החייל הזה ציין גם את שם הבסיס שבו נמצאת היחידה, תנאי השירות ותדירות היציאות. אבל חשוב יותר, החייל האלמוני הזה ציין יותר מדי לגבי מהות השירות ביחידה והתפקיד.

כשההורים ספרו לבנם את מה שגילו באינטרנט וכי הם מאוד מודאגים, הבן ענה ב"אין תגובה", שהדאיגה עוד יותר את ההורים. הבן התגייס ליחידה הזו, עבר מסלול הכשרה, אחד הארוכים בצבא, ובסיום שלב א' - ההורים הוזמנו חד פעמית לטקס הסיום, לאחר שנערך גם לגביהם תחקיר בטחוני שהחל חודשיים לפני הטקס. מיותר לציין שאפילו פעילויות חשבונות הבנקים שלהם נבדקו. כשהוסעו לטקס המאובטח, נדהמו ההורים לראות שהטקס נערך בבסיס עלום שמיקומו תואר על ידי אותו חייל אלמוני באינטרנט - מקום שהוכחש קודם על ידי בנם. 

נשאלת השאלה כיצד המידע שהופץ באינטרנט על ידי אותו חייל מודח ואולי מתוסכל לא הוסר מהאינטרנט. התשובה לכך פשוטה: כנראה אם המידע הזה היה מוסר מהאינטרנט, למשל אפילו מספר שעות לאחר פרסומו, האוייב היה מקבל אישור על מיהמנות הפרסום. הרי האינטרנט מוצף במידע אמיתי כמו במידע שיקרי ואי-הסרת המידע האמיתי לכשפורסם שומרת לכאורה על עמימות ודיס-אינפורמציה.

אבל העיתונאים, כמו האויב, יודעים לחשב שאחד ועוד אחד הם שניים. ואולי שום מידע בטחוני אינו יכול להיות מוסתר כיום זמן רב בעידן האינטרנט ובמיוחד כשקברניטי המדינה עצמם פולטים רמזים בתקשורת, והמבין יבין.