אוף. השיטוטים שלי בישרא מתחילים לדכא אותי מבלוג לבלוג. יש הבלוגים הבנאליים האלה............. ש.. אתם יודעים. אבל לאחרונה אני נחשפת לעוד ועוד בלוגים עם חוש הומור- ובלוגים לטעמי שממש מוצלחים!
הקטע הוא שפתחתי את הבלוג הזה במטרה לפתוח בלוג קצת יותר רענן אופטימי וכייפי.. ולא יודעת מה קרה בדרך- יצא איכס. זאת אומרת.. עכשיו כבר די נקשרתי אליו אז ממש יהיה קשה לי לסגור.. אבל זה מבאס! הוא לא מממש את עצמו! לא אותו ולא את הייעוד שלו.
הוא רק עוד מקום ברשת להטביע את מרמורי החיים שלי.. הקשים והאינטנסיביים. פ'חח. כולה ילדה בת 14 מאחורי לפטופ.
ואני בנאדם עם חוש הומור לא רע (אוקיי... אני מודה. יש לי הברקות- אבל לא רע זה מוגזם בשבילי, יותר מידי טוב.), אז איך זה לעזאזל שאני אף פעם לא מצליחה להראות אותו בכתיבה?
אוף.
ולאחרונה גם לא נראה לי שנכנסים לכאן כמו שנכנסו בעבר (עבר=שבועיים.. שלושה שבועות.. חודש...) . אל תראו אותי כאיזה מעאפנה מחפשת צומי.. אבל בואו נודה באמת, כל אחד כאן היה שמח אם אנשים גם היו קוראים באמת את מה שהוא כותב. הנה- אמרתי מה שאף אחד לא מעז להגיד בקול רם.. האמת? לא כ"כ אופייני לי.
אולי אני פשוט (בדרכי החסרת ספונטניות) אכתוב פה ושם איזה בלוג משעשע ואכניס את זה לקטגוריה "פוסטים עם הומור" ברשימות, או משהו מדכא וחנני שכזה. בקיצור: אוף איתי!
נ.ב: שימו לב שהוספתי רשימה חדשה בשם "הפאקים שלי".
***********
טוב אז הסבר קצר (לא כולל את ההסבר/העובדה שאני חולה על מלך האריות..) טוב אז השבוע התארחו אצלינו בקיבוץ משלחת של נערים מקליבלנד,USA. היו לנו פעילויות יחד בנעורים, ולסיכום האירוע הם נסעו עם הנערים "שלנו" שאירחו אותם לטיול של יומיים בגולן. בכל אופן, באחת הפעילויות צבענו את הנעורים יחד, ותמיד בסוג הפעילויות האלה אנחנו שמים מוזיקה בפול ווליום- לא משנה באיזו שעה ביום. (מזל שאנחנו לא ליד בתי מגורים של זקני הקיבוץ. באמת שזה.... אמל'ה.) ואז השיר הזה התנגן. והקליבלנדים- שמין הסתם גדלו על אותו שיר בדיוק בגרסתו האנגלית, שמעו אותו בעברית בפעם הראשונה בחייהם.
ולכן הגרסא ה*עברית* הפעם מצורפת.. כסימון למאורע הזה (הומור צולע כבר אמרתי?). וגם כי יש לי צורך לשמוע את המנטרה הזאת שוב, ולהיכנס למצב רוח אופטימי ועליי להבין אותו לשורש העניין.. וטבעי שעברית היא השפה שתעזור לי להפנים את זה.. (עם כל הכבוד, ויש המון- לגרסא האנגלית)
עריכה: נ.ב אני רוצה לציין -באופן מוזר לחלוטין כי מה שאני עומדת להגיד: פשוט משפיל- שאני מסתובבת עם שריטה איומה ליד העין שלי כמו גנגסטה, כי אח שלי- הקטן בן ה-6 (!) החליט שבא לו להתעלל בי. הידד? נ.ב של ה-נ.ב: זה כואב! ואפילו מאוד!
כינוי:
Shit Happens.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
