וואו. לא כתתבי כבר מלא זמן! די זנחתי את הבלוג אם לומר את האמת.. וזה לא שלא היה לי מה לכתוב. היה. אבל איכשהו לא הצלחתי להגדיר מה זה הדבר שאני רוצה לכתוב כל-כך, בטח שלא לנסח אותו בכתב. אולי מרוב עומס של אירועים קטנים שכבר הספיקו להשכח לא הצלחתי למצוא בכולם את עצמי.
התגעגעתי לכתוב. באמת התגעגעתי. בפוסטים האחרונים התחלתי לחפף- כתבתי על היום הכל-כך רגיל שעבר עליי, רגשות פתאומיים שצצו, לא משהו מיוחד. גם שום דבר לא עבר דרכי- לא היה שום דבר מיוחד שהחלטתי לכתוב עליו פוסט שלם. אני לא יודעת מה קרה לי, יכול להיות שזאת החזרה לשגרה שבלבלה אותי והציפה אותי, ויכול להיות שאפילו כתבתי יותר מידי, כך שספרתי וספרתי ולא עצרתי, ואז כבר לא היה על מה לדבר.
את הפוסט הזה אני כותבת בלי סיבה מיוחדת, רק כדי שלא ישאר ריק מתוכן, בודד וגלמוד- שוב, ברגע שאני נכנסת למסך העריכה, נמחקות לי המילים ונמחקים המשפטים מהראש לחלוטין.
אני מקווה שכושר הכתיבה שלי יחזור במהרה, כי אני לא מסוגלת להחזיק את כל הרגשות הבלתי ברורים האלה בתוכי, ומצד שני אני מתקשה לשתף, אפילו כשמדובר בלכתוב- הדרך שאני מבטאת את עצמי דרכה הכי טוב.
______________________________________________
התחלתי ללמוד גיטרה- בשעה טובה!
עוד לא הצלחתי להחליט אם זה יותר קשה או יותר קל ממה שזה נראה.
כינוי:
Shit Happens.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
