היום היה כ"כ עמוס, קרה בו כל-כך הרבה והוא עוד אפילו לא הסתיים!
אני אכתוב עליו בשני פוסטים,
ונכון שזה מעיק ואני לא נוהגת לעשות זאת אבל אני חייבת לפרוק.
אני רושמת לנוחיותי את הנקודות, כדי שאני לא אשכח.
-סיפור רצח מזעזע -ריטלין
חלק א': סיפור רצח מזעזע
בבוקר היום קמנו כל המשפחה נרגשים במיוחד, אחי הקטן עולה לכיתה א', ואחי הסנדוויץ' עולה לכיתה ז' (אצלינו זה מעבר של בית-ספר). לכן מדובר בשתי התחלות חדשות ומרגשות וכל המשפחה פתחה את הבוקר בחיוך לצלילי השיר המפורסם מהמחזמר של עוץ-לי-גוץ-לי.
בחיוכים נרגשים ליווינו מוקדם מהרגיל את אחי בן ה-6 אל יומו הראשון בכיתה א', שהתחיל בתחנת האוטובוס. בעוד ההמולה ההתרגשות הולכת וגדלה, הגיעה חברה שלי לתחנה ועל פניה נראו סימנים לכך שמשהו לא טוב קרה. אמרתי לה שלום בחיוך, והייתי בטוחה ב-100 האחוזים שרק דמיינתי את ההבעה, אבל מיד אחרי רגע היא אמרה את המשפט שגרם לי לרעוד בחרדה ולשקוע במחשבות איומות למשך שאר היום: אבא של נ'(ילדה מהשכבה שלי) רצח את אמא שלה.
סרבתי להאמין. אני יודעת שחברתי אוהבת לדבר ולפתוח פה (ולא רק היא.. אני לא מאשימה אותה) ולכן פשוטו כמשמעו סרבתי להאמין. בתוך תוכי ידעתי שיש אמת בדבריה, אך לא האמנתי שמדובר במשפחה של הילדה שהזכירה.
הוריה של הנערה ניהלו מסעדת בשרים (אבל היא בעיקר ידועה בזכות הפלאפל והשווארמה המשובחים שלה.), הם עבדו יחד, תמיד נראה שהמערכת יחסים בניהם היא תקינה וטובה, תמיד השניים שאלו את אחי (הבן שלהם חבר טוב של אחי) בחיוך רחב על הפנים מה שלומו ומשפחותינו היו מיודדות זו עם זו (אמנם לא באופן מעמיק, אבל בכל זאת תמיד אימי ואבי עצרו לשוחח איתם כשפגשו בהם). מובן שאני לא מיתממת, אין לדעת לעולם מה קורה בחדרי חדרים שכשאף אחד לא רואה, אך גם נ' אמנם רק לומדת איתי במספר מקצועות ולא יותר מזה, ובכל זאת הבחנתי שמדובר בילדה חייכנית ומאושרת. אפילו חברותיה טענו היום שהיא לא סיפרה להן שום דבר על המצב בין הוריה, דבר שמסתבר היום לצערי, כטרגי.
עם הגעתי לבית הספר וככל שהתקרבתי לראשונה בשנת הלימודים הזאת שמעתי יותר ויותר דיבורים היסטריים על המקרה, ובכל זאת הדחקתי את הדבר, ניסיתי להיות אופטימית ולא להתעמק בזה יותר מידי לפני שהדבר וודאי.
בטקס פתיחת השנה של בית הספר נפתחו מילותיה של המנהלת בדברים הבאים: "לצערינו הרב, לפני זמן קצר קיבלנו הודעה מצערת על מקרה רצח מזעזע שהתרחש ב-X, בתה של ההורים לומדת כאן ב-X ואנחנו מוסרים לה את תנחומינו" .
ואז סופסוף הכה בי הדבר אמא של נ' נרצחה על ידי אביה. כל היום לא יכולתי לחשוב. המחשבות ריחפו בראשי והייתי מזועזעת .
תקראו לזה איך שתקראו לזה נהייתי חרדתית,
התחלתי לתהות אם זה קרה במשפחה הכל-כך מוכרת הזאת בעיירה ובעמק בכלל, יש איזשהו סיכוי שזה יכול לקרות בכל מקום, כולל ביתי שלי?
נלחצתי והתחרפנתי ובעיקר נבהלתי.
כששומעים על מקרים כאלה בחדשות, אנשים ממלמלים "מזעזע, איך ייתכן? נוראי." אבל כשזה מגיע למגרש הפרטי שלך, לבית שלך ולאזור בו אתה חי.. אתה פתאום מבין עד כמה הדבר באמת ובמלוא מובן המילה מזעזע.
איך נ' תוכל להרים את הראש עכשיו? איך היא ואחיה יצליחו להתאושש מהמכה הזאת? היכן יגורו וכיצד ייחיו בידיעה שרגש הנקם שלהם מופנה כלפי אביהם שלהם, האיש שהביא אותם לעולם? איך שתי הבנות ישנו בלילה, כשבחלומותיהן עולה מעשה הרצח של אימן באכזריות?
אני מאחלת למשפחה שאף כי לעולם לא יצליחו להתאושש מהמקרה הנוראי הזה כן ימצאו את הכוחות להמשיך הלאה על אף כל הקשיים והפצעים הנפשיים. שיצליחו להשתחרר מהמראות האיומים עם הזמן, לדעת לתת ולקבל אהבה ותמיכה זה לזה בימים האלו שהכל נראה קשה ואין שום אור בקצה המנהרה.
__________________________________
בשביל לשמוע את השיר עצמו תעבירו ל- 1:14, או לחצו כאן:
זו התשובה שחברתי הטובה ביותר קיבלה ממוכרת בחנות בגדים עוד לפני שביקשה לראות מה שיש לה להציע, רק בגלל שהיא קצת יותר מלאה מה"רגיל". (רק חבל שהיא לא מבינה שזה לא משנה את העובדה שהיא ממש נוטפת סקס-אפיל)
לא אני ולא היא רודפות פרסום, כאלה שמתחננות ללייקים ולתגובות וכו'. אבל כאן מדובר במסר שחשוב לשתינו להעביר, ולכן ע"פ בקשה שלה (בעיקרון זה היה אמור להיות הפתעה, אבל היא הקדימה אותי) אני מפיצה את הפוסט שהיא כתבה, שאני מקווה שיגרום לרבים מכם להתקומם כמוני.
אני אשמח מאוד אם תקראו את הפוסט ותגיבו (בפוסט שלה, לא כאן.) את דעתכם בנושא.
________________________
e.g היפה שלי, בעוד יומיים אנחנו נפגשות סופסוף, מחכה בקוצר רוח לחרוג ממנהגי ולחבק אותך מכל הלב.
תראי- אפילו קווין מסכימים איתי, מחכה לאנוס אותך למוות,
אומרים לי שאני צופה בתכניות טלוויזיה חסרות הומור וטעם, שיש לי טעם נורא בבגדים, אפילו שהשיער הכחול שלי מזעזע ומגעיל. אומרים לי שאין לי חוש הומור, ואם כבר- הוא מפגר. יש לי רק ידיד אחד, אחד (!) שמבין את ההומור שלי ואיך הוא עובד (האמנם?)
הם אומרים שיש לי טעם מזעזע במוזיקה, שלא נדבר על החוסר טאקט ובושה.
הם אומרים שאני חופרת, אומרים שאני טיפשה.
הם קוראים לי חסרת אחריות, סתם ככה בלי בושה. הם שואלים בהיסוס אם אני.... גאה (?) הם קוראים לי פריקית, ווירדו, אימו ומוזרה.
הם לא מתביישים בכלל להגיד לי שיש לי תפישה מעוותת על העולם, הם לא מתביישים להגיד לי שאני לא אחת מכולם.
הן לא חושבות לרגע, שהתחומי עניין שלהן לא בהכרח גורמים לי לשנוא *אותן*? הן לא מעלות בדעתן לנסות להבין גם אותי.. לנסות לראות בי ולו לרגע אחת מכולן?
הם פולטים אנחות כאלה של "מה יהיה איתה?" הם נועצים מבטיהם, חלקם מלאי חמלה, ודאגה.
הם לא עוצרים אותי שאני מאבדת את זה.. אולי הם פשוט לא מבינים. לא מזהים את מצבי הרוח שלי, לא מנסים אפילו לראות את מה שבפנים.
אנשים כאלה? אני לא רוצה אותם לידי, לא תודה. רק זאת בעיה, שהם סביבי בכל מקום- ולך תדע מאיפה יבוא החכמולוג הבא.
_____________________________________
האמת שלא תראו את זה ככה, היה לי אחלה יום. פשוט פתאום נחשפתי ממש בשעה האחרונה לכמה דברים שהעלו לי את הסעיף והזכירו לי את כל הבני * * * שמרשים לעצמם לשפוט אותי, בלי לחשוב על מה שעומד מאחורי המעשים שלי.
ואני בדרך כלל לא מתבאסת מדברים כאלה... אבל באמת, זה הרס לי אותו לחלוטין, אבל אני חושבת שזה רגש מצטבר שכזה, בשבוע האחרון רק קיבלתי ביקורות מכל הכיוונים..
ויודעים מה? נמאס לי מזה, נמאס לי מזה שאני צריכה לשחק אותה COOL, להגיד שלא אכפת לי ו*** על הכל, ובעצם כל הערה כזאת מחלחלת לי עמוק ללב. אני לא פסל אבן, יש לי רגשות. ואז מה אם יש לי את תדמית ה"קולית-עם-הכל", וזאתי שתמיד מחייכת בלי סיבה, וזאתי שמקשקשת על האלילים המצויירים שלה מהסדרות המצוייריות שלה ועל הלהקות המאוד-לא-מוכרות (תלוי את מי שואלים) שלה.
אז כן, זה פוגע שתם רואים אותי כמין יצור חסר רגשות, פוגע שאתם מרשים לעצמכם לרדת עליי כי אני לא נראית לכם כאחת שנפגעת, פוגע שאתם פותחים ת'פה שלכם בלי לחשוב וקוראים לי חסרת מעצורים וטאקט. פשוט פוגע שאתם חושבים בגלל שאתם כביכול נורמליים, זה אומר שאני לא.
GTFO, GFY, ועוד קיצורים שקשורים ל-9GAG ולרשתות חברתיות וכאלה שייגרמו לכם לקרוא לי פריקית. אתם יכולים לקפוץ לי.
X X X X X X X X X X X X X X X X X X X X
-אני מודה שבדקות האחרונות של כתיבת הפוסט חיפשתי איזה שיר שמתאים לשים.. ומצאתי גם אחד, אבל אני מתכוונת לשים סרטון אחר, שנתקלתי בו ברגע האחרון, עם שיר שהוא די שקט ורגוע, והוא התאים בול למצברוח שלי- אבל אז בא החלק של הסמול טוק; ואני פשוט ל יכולתי להפסיק לצחוק.. ועכשיו המצברוח שלי די סבבה האמת, בקיצור: ATL הרסו לי לחלוטין את המצברוח המדוכדך. ואני אפילו לא יודעת אם זה טוב או רע.
אה. ברגעים אלו ממש אני יושבת לבושה בחולצה אורגינל של I<3NY . וליד הקומיקסים המדהימים בטירוף שאבא שלי קנה לי. כל-כך התגעגעתי אליו, לעזאזל :') .
אני שונאת את זה שאנשים יותר מצליחים ממני. אני שונאת את זה שאנשים מקבלים יותר יחס משמגיע להם. אני שונאת אנשים שדומים לי, ושונאת שאומרים שיש כאלה. אני שונאת אנשים שחושבים שהם יותר טובים מכולם, ושונאת בעיקר את תומיכהם . אני שונאת שלכולם יש יעד, ורק לי.. אין. אני שונאת שונאת שכולם מתעסקים בהכל חוץ מהחיים של עצמם. שכולם מדברים על חיים של מישהו אחר.
אני שונאת רכלנים, טיפשים, גזענים וכאלה שאוהבים ללכלך ולסכסך . אני שונאת להיות עצבנית- ולא לדעת למה, ואז אני עוד יותר שונאת לההתעצבן.
אני שונאת מקומות שכולם יותר טובים ממני, יותר מגניבים ממני, יותר מכל מה שאי פעם אהיה.
אני שונאת אנשים שמרוויחים כסף- ולא מהסיבה הנכונה- יושבים רגל על רגל ומפעילים מכונה, או זונה. אני שונאת אנשים שמלאים בעצמם- ועוד מעירים לאחרים.
אני שונאת לפעמים לחשוב, הלוואי ויכולתי הפסיק- שונאת את המוח האנושי, לפעמים רק רוצה להיות אני.
אני שונאת לשנוא, ושונאת לאהוב, ושונאת שאנשים מתקרבים.
אני שונאת חיבוקים וחיוכים מזוייפים- אבל אין ברירה לפעמים.
אני שונאת אי צדק, ומלחמות ורודנים.
אני שונאת לתקופות את עצמי- כי אני פשוט טיפשה.
אני שונאת בנות שיטחיות ושונאת בנים שטחיים עוד יותר.
אני שונאת אנשים מושלמים- או שלפחות כולם חושבים שהם כן. אני שונאת אנשים חייכנים, או חמודים או בעלי נשמה טובה.
אני שונאת ילדים קטנים- אבל זה סתם כי אין לי אליהם גישה. אני שונאת בנות צומי- שאומרות שהן מכוערות רק בשביל לשמוע את ההפך ולקבל "תמיכה". אני שונאת שהכל אצלי נראה אפור כשאצל כל השאר ורוד. אני שונאת לא לדעת מה לעשות עם עצמי, ושונאת את הריצה מהמקרר למחשב ובחזרה . אני שונאת להיות רזה, משקפופרית, והיפרית חסרת שליטה.
הלוואי ולא הייתי שונאת- אבא אומר שלא בריא לשנוא. אבל יש כ"כ הרבה דברים שגורמים לי לבעור משנאה...... שאני כבר לא יודעת מתי אני שונאת או מתי אני מקנאה .
אני רוצה להפסיק לשנוא, אבל זה ייקרה מתי שאני אהיה לחלוטין שלמה; עם עצמי, עם העולם, עם החברה שאני חיה בה.
X X X X X X X X X X X X X X X X X X X XX X X X X X
כי השיר אומר הכל, וכי הוא אחד מהשירים שהכי מצליחים לעודד אותי כשאני נכנסת למצבי רוח כאלה.
כינוי:
Shit Happens.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
