שמיים. לפעמים הם גורמים לי לתהות אם יש אלוהים . מוציאים אותי מהאנטי-דתיות שלי וגורמים לי באמת לתהות אם יש אלוהים, כי היי- מישהו וודאי יצר את יצירת המופת הזאת.
שמיים. כשאני מסתכלת לשמיים אני מרגישה קרובה יותר לטבע יותר מכל דבר אחר. שום דבר לא מפריד ביני לבין השמיים, לא העצים, לא הבתים, לא הציפורים, לא מטוסים ולא העננים .
השמיים הם הגבול, כל הזמן אומרים. וזה נכון. כי הם אין סופיים כל-כך. מרגשים כל-כך. עוצרי נשימה.
קרני השמש שיוצאות מבין העננים וצובעות את השמיים בצבעים האלה הכל-כך מיוחדים.
רובם רואים את השמיים כל-כך סתמיים ורגילים. אני רואה אותם אחרת .
אני יכולה להגיע לידי דמעות אמיתיות של התרגשות, רק מלהסתכל על הציורים עוצרי הנשימה שהשמיים מציירים כל בוקר, כל יום, כל שעה מחדש.
ציור אין-סופי. בלתי נגמר. יפיפה . האמיתי והכנה ביותר.
אני כבר במשך חצי שעה כותבת פוסט זועם על מערכת החינוך הדפוקה בארץ ובסך הכל רציתי להעביר שיר ביוטיוב, אבל העכבר בחוסר תשומת לב קטנה אחת נלחץ על הלוגו של ישרא-בלוג , ו.. פוף נעלם. פוסט שכתבתי במשך חצי שעה עם טיעונים משכנעים וזעם עצור שהיה בתוכי למשך חודשים שלעולם לא ישכתב את עצמו מחדש נעלם סתם ככה.
זה ממש לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה לי, אולי הפעם האלף. במקרה הזה אני פשוט נכנסתי לסערת רגשות מטורפת ובלתי-ניתנת לשיחזור, שזה מאוד חבל בהתחשב בעובדה שיצא לי פוסט באמת מצוין והרגשתי לראשונה מזה שבועות שלמה איתו במאה אחוז.
במקרים קודמים אני מדברת על משהו כמו שעתיים-שלוש שעות כתיבה שנעלמו ונבלעו קליל. פוסטים שלמים שלעולם לא יצילחו לשחזר את הצלחתם הראשונית- שנעלמה בלחיצת כפתור אחת מיותרת.
אנא מכם, צוות ישרא בלוג- אם אתם קוראים את הפוסט הזה,
סדרו ושימו לחצן אישור לפני יציאה, תדאגו לשמירה אוטומטית בטיוטות- כל דבר שימנע מעוד אלפי מקרים כאלה לקרות.
באמת.. זה מתסכל וזה מרגיז ומבאס ובעיקר הורס פוטנציאל לאלפי פוסטים משובחים שנעלמים להם סתם כך.
תודה מראש,
אני .
נ.ב: אני בור ועם הארץ בכל הקשור לנושא, אז מי שיודע אם ואיך אני גורמת לבלוג של צוות ישרא להגיע לכאן- אני אשמח לעזרתכם .
________________
מבין הימים הכי קקה שהיו לי מאז תחילת שנת הלימודים. וכבר ידעתי ימים קקה מהם.
אני חושבת שכבר צירפתי את השיר הזה לאחד הפוסטים, וגם אם לא- איכשהו הוא פשוט מצליח לעודד אותי כל פעם שאני בדאון- וזה מדהים. הוא פשוט מתאים כמעט לכל סיטואציה בחיים, השיר הזה מדהים.
(מרגע לרגע אני פשוט אוהבת יותר ויותר את האישה הזאת... מצטערת.. מצברוח סטלני במקצת)
אז הנושא החם עשה לי חשק מטורף לכתוב .
לאלה שלא התעדכנו בו, הנושא מציע לבלוגרים בישרא לכתוב פוסט על בלוג אותו הם היו לוקחים איתם לאי בודד, ובלוג שאותו הם היו שמים בבקבוק אטום וזורקים לים.
נתחיל מהחיובי, הבלוג שהייתי רוצה לקחת עימי לאי בודד;
אז.. אני אבחר בבלוג שלי . לא באופן נרקסיסטי חלילה, ולא כי אני הכי טובה, ויש לי את הבלוג הכי טוב ובלה-בלה.. אלא משום שבהנחה שמדובר בבלוג שאמור להתעדכן, הוא הכי יתרום לי על אי בודד.
אני בכל זאת צריכה מקום לשתף בו על הבדידות שלי, על החול, על הים, על המדורה שהצלחתי להקים אחרי הגשם הראשון שלי על האי.
השלילי, הבלוג שהייתי רוצה לתקוע בתוך בקבוק בירה ישן ולאטום אותו עם דבק 3 שניות;
אני לא רואה ממש מקום לשפוט. נכון שיש בלוגים די מזעזעים כאן, אבל אני מרגישה לא בנוח לנקוב בשם, או אפילו לחשוב על בלוג שכזה, אני מאמינה שלכל אחד יש את חופש הביטוי , וכמה מזעזע שיהיה- זכותו.
בכל אופן אני אשמח להתרחק מבלוגי היחסים של אני ו..הוא שילדות בנות 3 פותחות שבקושי גדל להן חצי שד. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי והרגשתי בעננים, ואז הוא עזב אותי (בוהו!) ושבר לי את הלב... וכל הקיטש הבלתי נסבל הזה- בעעעע. (ותסלח לי חברתי הטובה ביותר, שיודעת שאני אוהבת אותה על אף כל זאת.. ) באמת שאני לא אתנגד להיפטר מהכאב ראש הזה. במיוחד כשמדובר בבלוגים של ילדות בנות 12 שלא מבינות כלום מהחיים שלהם (לא כאילו שאני כן, אבל אני גם לא מנסה או מתיימרת בניגוד אליהן.)
- - -
טוב אז אני רוצה לנסות משהו מגניב.
הגעתי ליוטיוב איכשהו (טוב נו זה תמיד איכשהו. מתחיל מאיזה שיר מוכר, מתגלגל לשיר לא מוכר, מתגלגל לראיונות עם האמן, מתגלגל לטריילרים למיניהם, מתגלגל לולוגים, ומשם לצד האפל של היוטיוב...) בכל אופן הגעתי לסרטון שבחור אחד העלה לאתר (יוטיוב), ובו הוא צילם את עצמו כשהיה בן 12-13 מראיין את עצמו בעוד 20 שנה. כעבור 20 שנה הוא צילם את עצמו מתראיין לעצמו מלפני 20, הוא חיבר את הסרטונים ויצא משהו מדליק לאללה. (נזכרתי בזה עכשיו, ומאז הסרטון אבד לי. אני אנסה לחפש..)
בקיצור אני רוצה לצלם את עצמי עכשיו מראיינת את עצמי בעוד 10 שנים (כי מי יצליח להתאפק 20? אני לא, זה בטוח), ואני אשמח לעזרה עם הניסוח של השאלות וכאלה... :-)
כי באלי משהו מקפיץ- ואין כמו סקרילקס להשלמת המטרה.
נ.ב: לאבד עוקבים בטוויטר זה באסה, אתה מרגיש לא מגניב מספיק (אוי פאק הלוואי והייתה דרך בה המשפט הזה היה נשמע קצת פחות עלוב- אבל אין ולא תהיה, לא משנה כמה אני אנסה... :/ )
נ.ב 2 : רציתי לכתוב משהו ושכחתי מה. אה כן, אני מצטערת על שהפוסט יצא קצת יותר מפוזר היום... מצד שני חשוב שתכירו את הצד הזה גם.
נ.ב 3: לפני כמה שעות (ה-13.7) הייתה יומולדת לאמא (המדהימה!) של היילי וויליאמס, קריסטי (וויליאמס). מזל טוב לך, תודות על שיצרת, הבאת וגידלת את היילי המהממת, שבאמת אין לי מושג מה הייתי עושה בלעדיה, באהבה, אני
כינוי:
Shit Happens.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
)