קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
המון המון זמן לא כתבתי פוסט עמוק ורציני. תקראו לזה איך שאתם רוצים- שאני רצינית, שאני מתיימרת, שאני מתחכמת מידי וקרה מידי וחייבת סיבה לכל דבר.. אבל לי יש את הצורך "להרגע" לרגע מכל הציניות וחפיניקיות שלי ובאמת להסתכל פנימה אל הלב שלי- משהו שלא עשיתי כבר הרבה מאוד זמן- פעם אחרונה זה קרה לפני כמה שבועות טובים ובמושגים ההזויים שלי- מדובר בהרבה.
טוב אז לאחרונה אני מגמגמת המון. זה ממש מוזר, מעולם לא הייתי בנאדם מגמגם, גם לא ברגעי הבושה הכי גדולים שלי. מה שכן- כשהייתי נבוכה הייתית מאבדת את הקול שלי.. הייתי מתחילה לספר סיפור, כולם היו מקשיבים והייתי מתבלבלת ומאבדת את זה לחלוטין-אנשים היו חושבים שנפלתי מהירח והאיצו בי להמשיך לדבר וכל שיכולתי לעשות היה לבהות עליהם כשהעיניים שלי היו מתמלאות דמעות... אבל לגמגם ? מעולם לא .
לאחרונה אני מגמגמת בכל סיטואציה אפשרית.. החל מרגעי מבוכה קלים עד לרגעי בושה גדולים.. החל מדיבור עם זר ועד לדיבור עם ההורים שלי. אני פשוט מגמגמת.. אין לי מושג למה, אבל זה באמת מתסכל. זה כאילו אנשים מסתתכלים עלייך, ואתה מתחיל לדבר באופן חלק וזורם, ופתאום בלי שליטה, כך מאמצע שום מקום המילה שיוצאת לי מהפה חוזרת על עצמה 3 פעמים במקום 1. זה מביך, זה מתסכל, זה מוזר ולא ברור. זה כאילו המוח שלי פועל בזכות עצמו בלי שום קשר למה שהפה שלי או הרצון שלי מקנים לו. זה מרגיש כאילו אין לך שליטה על הגוף שלך, כאילו אתה בעמדת נחיתות לעומת האותות של המוח שלך. אין לי מושג מה לעשות בנושא- רק לקוות שהבננאדם שמולי לא שם לב ולהמשיך לדבר, בעודי מסמיקה.
מה גם.. שלאחרונה יש לי שגיאות דיקדוק נוראיות! שוב.. בלי שליטה, בלי בקרה המוח שלי מוציא דרך הפה שלי בעזרת מיתרי הקול שלי את הביטוי "שלוש שקלים", ואם יש דבר שמביך אותי יותר מהגמגום, זה הדיקדוק. אני בדרך כלל המעצבנת הזאת שמתקנת כל עכבר שמדבר לא נכון.. הרי אנשים משתמשים בעברית כל יום, אם כבר אתם מנסים לתקשר עם הסביבה, תעשו זאת כראוי! בכל אופן גם הפעם מדובר במאין ריפלקס בלתי נשלט שגורם לפה שלי להגות ביטויים שגויים בעברית, זה מחרפן אותי.
אין לי ולו שמץ של מושג ממה כל זה נובע.... וכשאני מנסה לחשוב על כך... אני לא מצליחה להגיע לתשובה הגיונית- מתסכל!
אם ממש לפני כמה שבועות הכל הלך מושלם.. אני מניחה שזה לעולם לא יכול להיות כך. הגעתי לשבועות המאזנים ככה אני קוראת להם ביני לבין עצמי, התקופה הזאת שבאה לשמור על המאזן. כל תקופה שהיא שבאה עליי לטובה, יבואו השבועות המאזנים להרוס ולחרב אותה לחלוטין. והנה אני כותבת ממש ממש כשהם מטילים את זעמם עליי, חסרי רחמים ורגישות, מוצצי השמחה הפאן האלה. זה הגורל שלי כנראה- לא נועדי להיות מאושרת לטווח הארוך. אני אשאר ובדדה עם 69 חתולים ו-669 קמטי-גיל.
_ _ _ _ __ _ _ __ _ _ _ __ _ __ _ _ __ _
דבר אחד שכן שימח אותי מאוד, ובעיקר הפתיע אותי מאוד זה לראות את ג'יי קיי רולינג מקריאה קטע מפיטר-פן ובובת ענק של וולדמורט (כי הארי זה יותר מידי מיינסטרים, הא?) בטקס הפתיחה של האולימפיאדה . אין לי מושג איך זה למעשה מתקשר לאולימפיאדה, אבל... זה פאקינג ג'יי קיי ו-וולדי!
כינוי:
Shit Happens.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
