קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
וואו. לא כתתבי כבר מלא זמן! די זנחתי את הבלוג אם לומר את האמת.. וזה לא שלא היה לי מה לכתוב. היה. אבל איכשהו לא הצלחתי להגדיר מה זה הדבר שאני רוצה לכתוב כל-כך, בטח שלא לנסח אותו בכתב. אולי מרוב עומס של אירועים קטנים שכבר הספיקו להשכח לא הצלחתי למצוא בכולם את עצמי.
התגעגעתי לכתוב. באמת התגעגעתי. בפוסטים האחרונים התחלתי לחפף- כתבתי על היום הכל-כך רגיל שעבר עליי, רגשות פתאומיים שצצו, לא משהו מיוחד. גם שום דבר לא עבר דרכי- לא היה שום דבר מיוחד שהחלטתי לכתוב עליו פוסט שלם. אני לא יודעת מה קרה לי, יכול להיות שזאת החזרה לשגרה שבלבלה אותי והציפה אותי, ויכול להיות שאפילו כתבתי יותר מידי, כך שספרתי וספרתי ולא עצרתי, ואז כבר לא היה על מה לדבר.
את הפוסט הזה אני כותבת בלי סיבה מיוחדת, רק כדי שלא ישאר ריק מתוכן, בודד וגלמוד- שוב, ברגע שאני נכנסת למסך העריכה, נמחקות לי המילים ונמחקים המשפטים מהראש לחלוטין.
אני מקווה שכושר הכתיבה שלי יחזור במהרה, כי אני לא מסוגלת להחזיק את כל הרגשות הבלתי ברורים האלה בתוכי, ומצד שני אני מתקשה לשתף, אפילו כשמדובר בלכתוב- הדרך שאני מבטאת את עצמי דרכה הכי טוב.
______________________________________________
התחלתי ללמוד גיטרה- בשעה טובה!
עוד לא הצלחתי להחליט אם זה יותר קשה או יותר קל ממה שזה נראה.
אני כבר במשך חצי שעה כותבת פוסט זועם על מערכת החינוך הדפוקה בארץ ובסך הכל רציתי להעביר שיר ביוטיוב, אבל העכבר בחוסר תשומת לב קטנה אחת נלחץ על הלוגו של ישרא-בלוג , ו.. פוף נעלם. פוסט שכתבתי במשך חצי שעה עם טיעונים משכנעים וזעם עצור שהיה בתוכי למשך חודשים שלעולם לא ישכתב את עצמו מחדש נעלם סתם ככה.
זה ממש לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה לי, אולי הפעם האלף. במקרה הזה אני פשוט נכנסתי לסערת רגשות מטורפת ובלתי-ניתנת לשיחזור, שזה מאוד חבל בהתחשב בעובדה שיצא לי פוסט באמת מצוין והרגשתי לראשונה מזה שבועות שלמה איתו במאה אחוז.
במקרים קודמים אני מדברת על משהו כמו שעתיים-שלוש שעות כתיבה שנעלמו ונבלעו קליל. פוסטים שלמים שלעולם לא יצילחו לשחזר את הצלחתם הראשונית- שנעלמה בלחיצת כפתור אחת מיותרת.
אנא מכם, צוות ישרא בלוג- אם אתם קוראים את הפוסט הזה,
סדרו ושימו לחצן אישור לפני יציאה, תדאגו לשמירה אוטומטית בטיוטות- כל דבר שימנע מעוד אלפי מקרים כאלה לקרות.
באמת.. זה מתסכל וזה מרגיז ומבאס ובעיקר הורס פוטנציאל לאלפי פוסטים משובחים שנעלמים להם סתם כך.
תודה מראש,
אני .
נ.ב: אני בור ועם הארץ בכל הקשור לנושא, אז מי שיודע אם ואיך אני גורמת לבלוג של צוות ישרא להגיע לכאן- אני אשמח לעזרתכם .
________________
מבין הימים הכי קקה שהיו לי מאז תחילת שנת הלימודים. וכבר ידעתי ימים קקה מהם.
אני חושבת שכבר צירפתי את השיר הזה לאחד הפוסטים, וגם אם לא- איכשהו הוא פשוט מצליח לעודד אותי כל פעם שאני בדאון- וזה מדהים. הוא פשוט מתאים כמעט לכל סיטואציה בחיים, השיר הזה מדהים.
בעיקרון רציתי לכתוב פוסט עם טיעונים מוחצים ובלבולי ביצים אחרים, אבל בגלל ששכחתי לחלוטין כל מה שרציתי לכתוב אני אסכם את זה בשניים-שלושה משפטים על ריטלין.
ריטלין הוא כלא של המוח.
ברגע שאתה בורח מהכלא הזה אתה רואה שאתה לא שייך לעולם שבחוץ, שאתה רע מידי בשביל לחיות בו.
אז אתה חוזר אל הכלא ומסגיר את עצמך רק כדי לחזור למקום ההוא שגורלך קשור בגורלו כי אין לך שום מקום אחר ללכת אליו, מקום שבו אתה מרגיש שייך.
הגעתי למסקנה שהעולם מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון שאם הוא היה מכיר אותי (או אם הוא כבר מכיר אותי) היה בורח לצד השני של החדר או לחילופין תוקע לי גרזן בין העיניים, והחלק השני שאם הוא היה מכיר אותי (או שכבר) היה חושב שאני מגניבה אך מפגרת באופן חיובי, אני מניחה.
העצוב הוא שרוב האנשים שאני מכירה ורוב האנשים שאני מסתובבת איתם הם מהחלק הראשון. אם כבר הם נאלצים להיות בחברתי כל היום בלי שום יכולת לברוח לצד השני של החדר, הם רוצים לתקוע לי גרזן בין העיניים.
^^^^
השבוע ידיד ממש טוב שלי, חברה שלי ואני נפגשנו סוף-סוף אחרי שלא נפגשנו איזה חודש.
המפגש היה קצר ולעניין, ובסופו השניים ניגשו לחבק אותי. אני- העלובה, השבתי חיבוק רק כדי לצאת ידי חובה. ידיד שלי הכריז בהחלטיות, "וואו, את לא יודעת לחבק!" אמרתי לו שהוא בהחלט צודק, והעליתי בפניו את טענת-מיצי-הגוף.
סעיף מספר 19 ברשימת הפאקים שלי:
19. אני שונאת חיבוקים. זה נשמע אגואיסטי, אבל איכס. אל תגעו בי עם כל המיצי-גוף שלכם.תודה אבל לא תודה
זו התשובה שחברתי הטובה ביותר קיבלה ממוכרת בחנות בגדים עוד לפני שביקשה לראות מה שיש לה להציע, רק בגלל שהיא קצת יותר מלאה מה"רגיל". (רק חבל שהיא לא מבינה שזה לא משנה את העובדה שהיא ממש נוטפת סקס-אפיל)
לא אני ולא היא רודפות פרסום, כאלה שמתחננות ללייקים ולתגובות וכו'. אבל כאן מדובר במסר שחשוב לשתינו להעביר, ולכן ע"פ בקשה שלה (בעיקרון זה היה אמור להיות הפתעה, אבל היא הקדימה אותי) אני מפיצה את הפוסט שהיא כתבה, שאני מקווה שיגרום לרבים מכם להתקומם כמוני.
אני אשמח מאוד אם תקראו את הפוסט ותגיבו (בפוסט שלה, לא כאן.) את דעתכם בנושא.
________________________
e.g היפה שלי, בעוד יומיים אנחנו נפגשות סופסוף, מחכה בקוצר רוח לחרוג ממנהגי ולחבק אותך מכל הלב.
תראי- אפילו קווין מסכימים איתי, מחכה לאנוס אותך למוות,
כינוי:
Shit Happens.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
