וואו. לא כתתבי כבר מלא זמן! די זנחתי את הבלוג אם לומר את האמת.. וזה לא שלא היה לי מה לכתוב. היה. אבל איכשהו לא הצלחתי להגדיר מה זה הדבר שאני רוצה לכתוב כל-כך, בטח שלא לנסח אותו בכתב. אולי מרוב עומס של אירועים קטנים שכבר הספיקו להשכח לא הצלחתי למצוא בכולם את עצמי.
התגעגעתי לכתוב. באמת התגעגעתי. בפוסטים האחרונים התחלתי לחפף- כתבתי על היום הכל-כך רגיל שעבר עליי, רגשות פתאומיים שצצו, לא משהו מיוחד. גם שום דבר לא עבר דרכי- לא היה שום דבר מיוחד שהחלטתי לכתוב עליו פוסט שלם. אני לא יודעת מה קרה לי, יכול להיות שזאת החזרה לשגרה שבלבלה אותי והציפה אותי, ויכול להיות שאפילו כתבתי יותר מידי, כך שספרתי וספרתי ולא עצרתי, ואז כבר לא היה על מה לדבר.
את הפוסט הזה אני כותבת בלי סיבה מיוחדת, רק כדי שלא ישאר ריק מתוכן, בודד וגלמוד- שוב, ברגע שאני נכנסת למסך העריכה, נמחקות לי המילים ונמחקים המשפטים מהראש לחלוטין.
אני מקווה שכושר הכתיבה שלי יחזור במהרה, כי אני לא מסוגלת להחזיק את כל הרגשות הבלתי ברורים האלה בתוכי, ומצד שני אני מתקשה לשתף, אפילו כשמדובר בלכתוב- הדרך שאני מבטאת את עצמי דרכה הכי טוב.
______________________________________________
התחלתי ללמוד גיטרה- בשעה טובה!
עוד לא הצלחתי להחליט אם זה יותר קשה או יותר קל ממה שזה נראה.
אני כבר במשך חצי שעה כותבת פוסט זועם על מערכת החינוך הדפוקה בארץ ובסך הכל רציתי להעביר שיר ביוטיוב, אבל העכבר בחוסר תשומת לב קטנה אחת נלחץ על הלוגו של ישרא-בלוג , ו.. פוף נעלם. פוסט שכתבתי במשך חצי שעה עם טיעונים משכנעים וזעם עצור שהיה בתוכי למשך חודשים שלעולם לא ישכתב את עצמו מחדש נעלם סתם ככה.
זה ממש לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה לי, אולי הפעם האלף. במקרה הזה אני פשוט נכנסתי לסערת רגשות מטורפת ובלתי-ניתנת לשיחזור, שזה מאוד חבל בהתחשב בעובדה שיצא לי פוסט באמת מצוין והרגשתי לראשונה מזה שבועות שלמה איתו במאה אחוז.
במקרים קודמים אני מדברת על משהו כמו שעתיים-שלוש שעות כתיבה שנעלמו ונבלעו קליל. פוסטים שלמים שלעולם לא יצילחו לשחזר את הצלחתם הראשונית- שנעלמה בלחיצת כפתור אחת מיותרת.
אנא מכם, צוות ישרא בלוג- אם אתם קוראים את הפוסט הזה,
סדרו ושימו לחצן אישור לפני יציאה, תדאגו לשמירה אוטומטית בטיוטות- כל דבר שימנע מעוד אלפי מקרים כאלה לקרות.
באמת.. זה מתסכל וזה מרגיז ומבאס ובעיקר הורס פוטנציאל לאלפי פוסטים משובחים שנעלמים להם סתם כך.
תודה מראש,
אני .
נ.ב: אני בור ועם הארץ בכל הקשור לנושא, אז מי שיודע אם ואיך אני גורמת לבלוג של צוות ישרא להגיע לכאן- אני אשמח לעזרתכם .
________________
מבין הימים הכי קקה שהיו לי מאז תחילת שנת הלימודים. וכבר ידעתי ימים קקה מהם.
אני חושבת שכבר צירפתי את השיר הזה לאחד הפוסטים, וגם אם לא- איכשהו הוא פשוט מצליח לעודד אותי כל פעם שאני בדאון- וזה מדהים. הוא פשוט מתאים כמעט לכל סיטואציה בחיים, השיר הזה מדהים.
כינוי:
Shit Happens.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
