אני צריכה לעשות את זה. גם אם אני לא אתקבל, רק בשביל המחשבה שקמתי על הרגליים ועשיתי את זה.

אני צריכה להוכיח להורים שלי שבשביל הדברים שעושים לי טוב אני מוכנה להשקיע ולעשות מעל ומעבר. אני רוצה להפתיע אותם, וגם את עצמי.

אני לא יכולה תמיד לחכות להנהון נלהב מאמא או לחיבוק בהצלחה מאבא כדי לעשות משהו. אני לא יכולה להמשיך לתרץ את האי עשייה שלי בזה שאמא לא כל-כך מתה על הרעיון או שאבא שלי לא יכול להסיע ולממן את ההוצאות. אבל אני החלט יכולה ללכת לעיר, להוציא כסף, לעלות לבד על רכבת לת"א, לחפש קו אוטובוס, למצוא את המקום, לתת את כולי ולחזור הביתה. אני ילדה גדולה, ועוד אחת שחולמת כל חייה על עצמאות ובגרות. אז זה הרגע. ועוד בשביל (אחד מ)החלומות שלי.

די לשאננות. אני צריכה לעמוד על שלי. חולמת בגדול אבל לא עושה אפילו צעד קטן בדרך להגשמה. ואני יודעת שאני יכולה.

אז מה יש לי להפסיד?

חחחח מתה על זה.