בשעה שבין שקיעה לחצות
על הספה יושבת ילדה
עיניים גדולות, ריסים עגולים,
הצמות בשיער קרובות למטר שבעים
כשבמסך מתנתקות מהגוף החולצות
צפצוף מודיע שהתקבלה הודעה חדשה.
כשהמחוג נמצא במערב-צפון
לאמא ואבא יש פנים מודאגות
הם כועסים על התינוקת עם המוצץ בפה
שבדממה בוכה דמעות של קפה
הם גוערים: לכי לישון!
ותיזהרי כשאת עולה במדרגות.
כשנגמר ופג הכישוף
בוכה סינדרלה מול הראי
הריסים העגולים מתפוררים כמו חול
על העפעף נמסה משיחת המכחול
בג'ינס הצמוד מופיע שפשוף
והציפורניים מדממות בשני.
כשהשעה פתאום מצלצלת
ההורים את התריס מגיפים
קומי כבר שלא תאחרי
עצלה שכזאת, איך בעתיד תסתדרי?
שתי את התה, שתפי את הכוס!
אין לנו חשק בבוקר לכעוס
חכי רגע! שכחת מפתחות
היינו מצפים שתזכרי את זה לפחות
הליפסטיק לא עושה עמך חסד
חזות מבוגרת אך התנהגות של ילד
בצהריים תטגני לך חביתה
תנקי אחרייך ותציעי את המיטה
מקווים שלמדת היטב למבחן
אל תשכחי לאסוף את אחותך מהגן
ברגע שאת בעצמך תסיימי אותו, כמובן...
היא עומדת ליד הדלת
חשופה מול אקדחים שלופים.
המוצץ סותם לה את הפה
והברכיים רועדות בג'ינס המשופשפים.
בשעה שהשמש בשמיים
היא יוצאת אל העולם
ספק ילדה, ספק בחורה
אף פעם לא מספיק טובה
מבולבלת וקרועה לשניים
פוגשת בני אדם
אך גם הטיפש ווגם החכם
בוחנים אותה
מבקרים
מקטרים
הולכים וכותבים במאמרים
תיאוריות על מתבגרים.
16.11.2011
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
