הבלוג של נועה

אז היי.. זאת ההתחלה.. נעים לי מאוד.. מקווה שגם לכם

אף פעם לא הבנתי את העניין של בלוגים, במיוחד לא כשהם אנונימיים (כמו זה שיצרתי בכבודי ובעצמי)..

הרי כאן אמורים לכתוב הכל, לא? ומי שמכיר אתכם, ויוצא לו להיכנס לבלוג שלכם בטעות, יזהה מיד שזה אתם.. אז מה המטרה? אין לכם חברים? אין לכם משפחה? זה הפיתרון הכי טוב שמצאתם? לדבר אל מסך?

אתמול קראתי בלוג של חבר טוב.. לא היה כתוב שם שום דבר מיוחד, אבל כשקראתי אותו הרגשתי כאילו הוא יושב על ידי, ומספר לי, ובעקבות זה, ובעקבות עוד הרבה ברים שהשתנו בי בתקופה האחרונה.. אני מסוגלת להבין.. מסוגלת להבין איך זה שבן אדם בוחר לא לספר לאף אחד מהאנשים שקרובים אליו את מה שעובר עליו באמת, ומסוגלת להבין איך הרצון שאנשים ידעו ויתעניינו בכל זאת מקנן בפנים ולא מרפה, מסוגלת להרגיש ולרגש דרך המילים הכתובות, ומסוגלת לשתף.. גם אני רוצה.

אז מי המציא בכלל את החרא הזה?

בא לי שתדעו עליי הכל.. 

שתדעו שעברתי את גיל 19, אבל אני עדיין לא בת 20..

שאני גרה לא בצפון, ולא בדרום, אלא במרכז.. פחות או יותר

שהעיניים שלי לא שחורות, ולא כחולות ולא ירוקות, אלא חומות ורגילות.. מלוכסנות מעט.

השפתיים שלי לא דקות מידי ולא עבות מידי, בדרך כלל הן מחייכות, אבל לפעמים הצורה שלהן מתעקלת ונהיית ישרה..

השיער כבר נהיה ארוך, אבל נראה שלא מתארך יותר, כאילו עושה שביתה עד הפעם הבאה שבה אחליט להסתפר.. הוא לא בלונדיני ולא חום, באמצע.. יותר לכיוון הבלונד.. והוא לא מתולתל, ולא חלק לגמרי, אלא גלי כזה.. כמו ים ביום שמשי של קיץ..

והפרטים שפחות בא לציין, אבל הם נדרשים מין הסתם.. 1.54, כבר הרבה מאוד זמן.. לא רזה, לא שמנה.. מלאה..

הייתי בטוחה שלתאר את המראה שלי יהיה לא קל, אבל אני מניחה שלתאר את מה שמתהלך בתוכי יהיה הרבה יותר קשה.. בא לי שתדעו גם מעבר לחיצוניות.. שתכירו אותי.. ושתצטרפו אליי למסע המבלבל הזה שהחיים מביאים איתו.

אני עקשנית.. אני חסרת סבלנות.. אני קנאית.. אני זקוקה להרבה תשומת לב.. אני פסימית לעיתים.. מתקשה לקבל סמכות ואת המילה "לא".. אוהבת את הים, ואת הרוח.. כמהה לחופש, לפרפקסציוניזם, ללבד שלי.

זאת טעימה ממני..

זאת ההתחלה..

נעים לי מאוד, מקווה שגם לכם

נתראה..