תמיד אני מרגישה ככה , לא משנה מה אני עושה.
קשה לי לדבר על זה עם אנשים.
מרגישה שאני לא מספיק טובה , לא מספיק יפה.
תמיד , תמיד זה היה אני אף פעם לא מספיק.
השאיפה הזאת הרצון הזה להיות מספיק בשביל מישהו.
תמיד מאז שאני קטנה כל מה ששמעתי מהסביבה שהייתי בה
תמיד שמעתי על כמה שאני מכוערת וטיפשה ועל זה שכולם שונאים אותי.
תמיד הרגשתי רע עם עצמי.
היו תקופות שרציתי לעבור בית ספר ולא יכולתי אז הייתי חייבת לסבול אותם.
להתרגל לעובדה שלא משנה מה אני אעשה אני חייבת להלחם בהם.
אני לא רוצה, אף פעם לא רציתי להיות הבחורה התוקפנית והאכזרית.
כיף לי להיות חמודה ומצחיקה ומשוגעת , כיף לי בסביבה של אנשים שלא שופטים אותי.
יש לי בעיה שאני לא מסוגלת לדבר עם אנשים לשתף אותם במה שקורה לי חוץ מהחבר הכי טוב שלי
והחברה הכי טובה שלי
שני אנשים שאין לי מושג איך הם מצליחים להתמודד איתי חחח
אני אוהבת אותם ומסוגלת לספר להם הכל
לא מצליחה להיות פתוחה עם עוד אנשים חוץ מהם
ותמיד קשה לי לשנות את דרך החשיבה שלי , כל פעם שאני מצליחה להגיע למסקנה שאני איכשהו יפה
הסביבה שבה אני נמצאת , כל פעם שמישהו אומר לי שאני מכוערת , אני מנסה להשתנות , להיות מספיק
אני מנסה להפגין חוכמה כי בפנים אני יודעת למה אני מסוגלת
אבל אני פשוט לא מסוגלת להגיד מילה בלי שיצעקו עלי "מטומטמת , מכוערת , טיפשה"
ודברים כאלה.
זה מעצבן.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
