תובנות ההבנה של הדברים

עייפתי מכל הבולשיט הזה שטוחנים לנו בטלוויזיה

עייפתי מכל הפוסטרים והכרזות המזויפות

עייפתי מכל מיני פעילים חברתיים אינטרסנטים שרק מזיינים תשכל ושותקים ברגע שהצליחו לעשות קריירה פוליטית.. או מספיק כסף לדירה חדשה..

שום מהפחה חברתי לא באמת קוראת כאן.

כל התנועות וערי האוהלים זה כמו אקומול לחולה סרטן.

והבחירות?

Bitch please.. כאילו זה ישנה משהו...

השלטון יהיה אותו שלטון, רק שהעטיפה תהיה שונה. כרגע היא בעטיפת ביבי..

אין לי ילדים אבל אני כבר מממן משפחה חרדית. ולא זכיתי להכיר אותם אפילו!

אני אוהב שמנשקים אותי לפני שמזיינים אותי!

רגעי תסכול....

רציתי לכתוב פוסט על המילואים, על עמוד ועל ענן... ועל כמה שהכול נשאר אותו דבר אבל נראה כל כך אחרת.

אבל איפשהו זה מתחבר, חוסר התמימות שלי הורג את שמחת החיים התמידית שבי.

אני חושב שאני מאבד את היכולת ליהנות מהדברים הקטנים של החיים, או שזה סתם החורף...

התחלתי להתעניין פחות באנשים.

ומה שהכי מתסכל זה הפינה של המיטה שאני כל הזמן דופק עליה את הרגל!

האמת סתם יש לי מצב רוח.. לא להיט.

בסך הכול הדברים הולכים טוב מאוד: סיימתי לרהט את הדירה בדיוק איך שרציתי, יש קידום באופק, חברים באים לבקר.... והוטו? זה פוסט משלו..

פשוט אין מצב רוח...

קורה לפעמים לא?