האש שבוערת בפנים

כרגיל אני שומעת שירים ואני מקשיבה לשיר של אדם למברט (never close our eyes). שורה אחת מהשיר עוברת לי בראש בחופש הגדול "יש לנו הרבה זמן לישון כשנמות..." כל יום להישאר ערים עד שעות הבוקר, לישון עד הצהריים ושוב, ושוב, ושוב. זה מגוחך שבכל חופש מחדש צריך להסביר להורים למה אני ערה עד השעות הקטנות של הלילה.

אני אוהבת לישון, באמת, יש משהו בחלומות האלה שגורם לי לעצום עיניים כל לילה(או בוקר) אבל אני לא רוצה לקבוע לעצמי שעות מסודרות של שינה, זה פשוט יהיה מעצבן. הדבר היחיד שמונע ממני להישאר ערה למשך ימים שלמים זה השעמום, למצוא תעסוקה לעיניים עייפות. המחשב והטלוויזיה סוחבים אותי לעוד כמה שעות אבל בסופו של דבר אתה מגיע למצב שראית כל תכנית או סרט אפשריים. 

בקפיצה לנושא אחר, הירח. אני יכולה להתבונן בעיגול הלבן הזה במשך שעות(מצאתי תעסוקה להיום...) והיום הוא די בולט בשמיים. לדעתי הירח משפיע על הפעולות שלנו ביום יום למשל, כשהירח מלא אני מרגישה הרבה יותר שמחה ומלאת אנרגיה אבל כשהירח לא נראה בשמיים אני מרגישה ריקנות ועצבות.

רובנו נוטים ליחס חשיבות קטנה לירח, עיגול גדול מכוכבים אבל קטן מהשמש ובכל זאת אני מוצאת את הירח לנקודה משמעותית בחיים שלי. כל פעם שאני כותבת אני מנסה ליצור אווירה שתתאים למצב כי כשהדמות עצובה ועגומה אותו לילה הוא קריר וחשוך בעוד הירח מאיר למעלה בשמיים כמגדלור באפלה.

אני מקווה שאולי מישהו מביט למעלה לשמיים בליל ירח מלא ופשוט מחכה עוד כמה שניות בשביל ליהנות ממראהו המדהים. מי יודע אולי מה שכתבתי עכשיו ישנה אחד מכם וייגרום לו להביט עוד שניה בשמיים ולחפש את העיגול הלבן הזה שקוראים לו ירח. 

אני ינצל הלילה את הירח הדי מלא שיש וימשיך לכתוב את הסיפור שלי(למרות שאני די בטוחה שזה יותר כמו ספר...).

תנצלו אותו גם אתם כי רק אם הייתם מסתכלים על הכוכבים, על הירח, על השמיים במלואם, הייתם מבינים שכשאתה מסתכל על האין סופי אתה מבין שיש דברים יותר חשובים ממה שאנשים עושים כל יום(כמו לישון בשעות מסודרות).