האש שבוערת בפנים

הרבה פעמים במהלך הילדות שלנו אומרים לנו שאנחנו 'נגדל ונבין'. מסתכלים עלינו מלמעלה(לא בהכרח) במבט מתנשא וניצוץ קטן של גאווה בעיניהם.

כמובן שרוב הפעמים אלה ההורים שלנו ואנחנו מוחים על כך שלא קיבלנו תשובה ברורה יותר.

הרבה פעמים מבקשים מאיתנו לוותר ולהיות 'האיש הגדול יותר', בלי סיבה ברורה לעין. 

אבל, מה כזה גורלי בפשוט לומר לנו את התשובה? אחרי הכל... הילדות מעצבת אותנו.

הייתי אומרת שהם מגנים על הילדות שלנו אך ילדות היא התפתחות וגילוי והדבר די לא הגיוני. ילדות ובגרות הם למעשה אותו הדבר פרט לכך שאתה בגוף זקן יותר. אם היינו רק לכמה רגעים מוותרים על העיקרון החסר כל היגיון להבדיל בין גוף צעיר לגוף זקן(ילד-מבוגר) ומתייחסים אל ילד כ"מבוגר" העולם היה מלא אנשים חכמים יותר. אולי באמת יש צורך לשמר ילדות טובה אבל בסופו של דבר זה בלתי נמנע מבן אדם לדעת ולהבין, העולם די מזלזל בחכמתו של ילד קטן. אין דבר כזה יותר מדי ללמוד, אולי יש מעט מדי זמן אבל זה אפשרי. ההורים העצובים עומדים מולך ומספרים לך שזמן עובר מהר, "גדלת מהר." הם נזכרים בנוסטלגיה בעבר. אלה שטויות, אין הגדרה למילה 'מבוגר' כך שאי אפשר להתייחס אל בן אדם כילד או כמבוגר. 

אם תשאלו קבוצת אנשים מה בשבילם אומרת המילה ילד רובם המכריע יענה כמובן, מישהו צעיר בגילו, קומץ מהם ייתן לכם את התשובה הלא ברורה שזה בן אדם שמתנהג בצורה ילדותית. כולם צודקים, כולם טועים. 

ילד- אכן יכול להיות בן אדם צעיר בגילו מכיוון והוא מתנהג בילדותיות אבל, אם הוא לא ילדותי?

ילד- בהחלט יכול להיות בן אדם מבוגר בגילו שמתנהג בצורה ילדותית אבל, הוא לא אמור מבוגר?

כך שלא משנה איך תסתכלו על זה כולנו ילדים וכולנו מבוגרים, מה שמשנה זה איך תתנהגו אליהם.

יש לכם את האפשרות להתייחס אליהם כילדים ולהסתיר תשובות הכרחיות ולומר "כשתגדל תבין", או שתוכלו פשוט ללמד אותם. 

גיל, כל כך סימבולי. 

והקטע הזה כל כך לא מוסבר... אבל כל אחד יימצא בו את ההיגיון המתאים לו. 

שלכם, אופיר, ילדה בת 14 שלפי דעת רבים מתנהגת במבוגרת.