מה משותף לבנק, סופר, דואר, קופת חולים, חנות בגדים,
בידוק בטחוני, נמל תעופה, משרדים ממשלתיים...? – בכולם צריך להמתין בתור כדי לקבל
שירות.
ומה משותף לכל התורים הללו? – בכולם עומדים ישראלים.
והעם הנבחר לא אוהב לחכות.
להלן שישה טיפוסים של תחמנים בתור:
1. המרעישים
אלה שמביאים איתם מטרד סביבתי כלשהו – למשל, תינוק צורח
– כדי לגרום לאנשים לרצות להיפטר מהם כמה שיותר מהר.
היללות של התינוק יובילו כמובן לתוצאה המתבקשת אליה חתר
המרעיש: קיצור זמן ההמתנה בתור. הרי אין שום סיבה אחרת בגללה הוא בא עם תינוק, מה
שבנוסף גורם לפקפק באמיתות אבהותו. סביר להניח שהוא פשוט חטף את העולל הראשון
שנקרה בדרכו ורץ איתו למקום סידוריו. אחרת, למה הוא בוכה כל כך?
2. העלוקות
אלה שמתחילים לשוחח עם מישהו בקדמת התור, ולאחר כמה
דקות מסתפחים אליו בטבעיות כאילו היו שם תמיד.
אין ספק שזהו שלב גבוה בסולם הקומבינה, שכן החפצים בדרך
זו צריכים להיות בעלי יכולת לפתח שיחה עניינית עם זרים גמורים ולמצוא שפה משותפת
איתם בשתי דקות. כל זה תוך כדי הותרת רושם כללי על הסובבים, שהם בעצם פגשו מכרים
ותיקים שבמקרה שמרו להם תור.
שימו לב לזה כשאתם עומדים בתור בקולנוע ומתכננים לראות
סרט מבוקש. אם תתבשרו שאזלו הכרטיסים – לפחות תדעו את מי להאשים.
3. הנעלמים
אלה שלוקחים מספר, ומאותו רגע מתאדים מהמקום עד שמגיע
תורם.
העניין הזה עלול לקחת כמה שעות, במיוחד אם הגעתם למשרד
הפנים בת"א. למשך כמה דקות של אושר אתם חיים באשליה שהיום אין הרבה אנשים,
ואולי הפעם תצאו מכאן לאחר שעה ולא שלוש, ואז אתם לוקחים מספר. 847. פער של מאתיים
מקומות מהמספר שזוהר על הצג.
בעודכם תוהים כיצד זה יתכן – הרי אזור ההמתנה
חצי ריק! – מתחילים להגיח טיפין-טיפין כל הנעלמים. רובם עשו סיבוב בעזריאלי, לכן תמיד
אחד מהם יחזור עם פיצה, אחד עם לאפה, אחד (בעצם, אחת) עם שקיות מ-H&M, וכולם ללא יוצא מהכלל
יחייכו את החיוך המרושע הזה של "דפקתי ת'מערכת".
4. הגוססים
אלה שחושבים שרק הם מתייבשים בתור, ולפיכך
מגיעה להם זכות קדימה.
רמת המופרכות של התירוצים שלהם עולה ככל שזמן
ההמתנה עולה. זה מתחיל ב"אני ממהר" (אה, ואנחנו דווקא נהנים לבלות כך את
הבוקר החופשי שלנו), נמשך ב"יש לי פריצת דיסק ואני לא יכול לעמוד על הרגליים
יותר מחמש דקות רצופות" ויכול להיגמר ב"אבחנו אצלי שפעת חזירים, כדאי
שלא אהיה בסביבת אנשים יותר מדי זמן. א-א-אפצ'י!"
5. המתפצלים
אלה שמגיעים בצמד או יותר ומאיישים כמה תורים
במקביל.
בדרך-כלל זה קורה בקופות בסופר, בדלפקי
הצ'ק-אין בנתב"ג ובכל מקום בו ישנה אופציה להיווצרות שני תורים לפחות.
בשל המרחק הפיזי אחד מהשני, הדיאלוג בין המתפצלים
מתנהל בצעקות ובתנועות ידיים שכולן אומרות אותו דבר: "הראשון שמגיע,
מסמן".
6. התמימים
אלה שבטוחים שהם בלתי נראים, ומשתחלים לקדמת
התור תוך כדי הבעת פנים אבודה.
התמימות הזאת אולי פועלת בחו"ל, שם
"חוצפה" זו לא מילה שכלולה בלקסיקון המקומי, אבל בישראל? על מי הם מנסים
לעבוד? על אוכלוסיה שמחפשת קומבינה בכל הזדמנות ולפיכך מזהה מיד את הסימנים
הנלווים אליה? חה! עופו לסוף התור!
משפטים נפוצים שנאמרים בתורים והמשמעות האמיתית העומדת
מאחוריהם:
סופר
"אפשר להיות לפניך? – יש לי רק שני מוצרים."
משמעות אמיתית: "באקספרס יש תור שמתעקל דרך שני
מעברים עד המאפיה, ואתה נראה לי מספיק פראייר כדי להסכים."
בידוק בטחוני בכניסה לתחנה המרכזית החדשה בתל אביב
"אפשר לעקוף? – עוד דקה יש לי אוטובוס."
משמעות אמיתית: "וואחד תיק יש לך, לכמה זמן אתה
נוסע, שנתיים?"
קניית כרטיסים בתחנת הרכבת
"אפשר לעקוף? – עוד דקה יש לי רכבת."
משמעות אמיתית: "מה כל כך מסובך לקנות כרטיס
במכונה? לך לקופה המאויישת אם אתה מאותגר טכנולוגית!"
קופת חולים
"באיזו שעה את?"
משמעות אמיתית: "באתי בלי להזמין תור מראש,
ולכן כל זמן שתגידי, אני אוריד ממנו עשר דקות ואקבע כך את התור שלי."
"אני צריך רק מרשם."
משמעות אמיתית: "אני צריך מרשם, וגם קצת לקשקש
עם הרופא על כאבי הראש הכרונים שלי, הפליטות של התינוק שלי, מה מצב הבריאות במדינת
ישראל ואיפה אני עושה את החג."
צ'ק אין בנתב"ג
"למה לא פותחים פה עוד דלפקים?"
משמעות אמיתית: "נשארו לי רק 45 דקות לקנות
בדיוטי פרי מוצרים שאני לא צריך ושיעמדו בוויטרינה בסלון במשך 30 שנה מהיום."
כל מקום
"אני רק שאלה."
משמעות אמיתית: "אני רק עוקף אתכם
באלגנטיות כדי להתווכח עם הפקידה חצי שעה."
"אתה אחרון? – אז אני אחריך."
משמעות אמיתית: "אני נעלם לאיזה שעה, חפה עליי
כשאחזור."
"הייתי כאן כל הזמן, רק הלכתי לשירותים / לאוטו /
לעשן / להביא משהו."
משמעות אמיתית: "נעלמתי לאיזה שעה, ואתה לא
מחפה עליי, זה לא יפה מצידך יא זבל."
"סססעמק."
משמעות אמיתית: "סססעמק."
*תודה לביצ על הרעיון!*
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
