טיפוסים

שיר במקום הקדמה:

תן כתף, עצום את העיניים, 
פורים לנו נשכח את הכל. 
יש לך כאב, רמסהו ברגלים, 
פתח את פיך ושירה בקול:
הה הה, הה הה, חפצנו נבצע,
נראה, נראה, נסים ונפלאות.
הה הה, הה הה, כולנו נשתגע 
נשיר נרקוד על אף כל הצרות. 

שבעה טיפוסים ותופעות שבלעדיהם חג הפורים לא היה שלם:

1. הפושטק

איך יודעים שפורים מתקרב? – קול נפץ מחריד את השכונה השקטה בד"כ בה אתם גרים (פחחח), ואז עוד פיצוץ אחד, הפעם מלווה בצעקות מרוחקות.

זו יריית אקדח? זה ניסיון חיסול? – לא. למרות ששתי האפשריות הללו נשמעות הגיוניות בהחלט, מדובר דווקא בפושטק שהקדים לקנות קפצונים כבר בט"ו בשבט, ועכשיו יש לו חודש לפוצץ אותם בכל פינה ובכל שעה.

2. הילד המעצבן

בזמן קריאת מגילת אסתר, הציפיה של הילדים מתנקזת לרגע המזוקק שבו יבטא הקורא את שמו של צורר היהודים, מה שיתן את האות לתזמורת רעשנים וזמבורות, ולמטחי פיקות מחרישי אוזניים.

הילד המעצבן מחכה להפסקת האש, ושבריר שניה לפני שהקורא ממשיך – הוא מתכבד ביריה האחרונה שמנפצת את הדממה וגורמת לכמה זקנים נרגנים לצקצק בלשונם.

3. הדקדקן

אחד השיבושים הנפוצים והשגורים ביותר בשפה העברית מגיע משיר הילדים האלמותי "משחק פורים", או בשמו המוכר יותר – "אני מלכת אסתר, ועל ראשי יש זר."

ברגע שהטעות הזו מגיעה לאוזניו של הדקדקן, תשמעו אותו אומר מיד: "אין כזה דבר מלכת אסתר, אסתר זו לא מדינה! צריך להגיד המלכה אסתר, או אסתר המלכה!"

4. החסכניות

נדמה כי פורים משמש כתירוץ המושלם לבנות ישראל לעטות על עצמן מלבושים שכנראה סופקו על-ידי סרסור.

החסכניות מסתובבות בפומבי עם תחפושות המורכבות כולן משמלה צמודה עד כאב בעלת חצאית קצרצרה (בכל זאת, הביריות נמצאות שם לא בשביל להתחבא תחת מעטה בד מיותר), נעליים עם עקבים של 30 סנטימטר וקשת של אוזניים או כובע.

אין ספק, כך באמת נראות חיילות, שוטרות, נמרות ודבורים.

מיני מאוס מתהפכת בקברה.

5. משחקי המילים

תחפושת בזוג עלולה להוליד את זן המתחפשים למשחקי מילים.

אתם יכולים לפגוש בחור עם קרניים ולצידו בחורה עם מפת הארץ, ולגלות שהם בעצם איל גולן. גיחי גיחי.

לפתע פתאום נזכרים כולם ששפת-האם שלהם היא עברית, ומסתבר שבעברית קיימים אינספור צירופי מילים שעלולים להוליד תחפושות כמו מלח ים, פרה משוגעת ונייר זכוכית.

העיקר שאתם מקוריים.

6. זה שלא מתחפש

בכל חבורה של אנשים המבלים יחד בפורים, ניתן למצוא את זה שמתעקש שלא להתחפש.

מבחינתו תחפושות הן רק בשביל ילדים, רק שהוא שוכח שגם כשהיה בעצמו ילד נהג להסתובב עם ארשת פנים חמוצה ולענות לכל מי ששואל למה התחפש – "לעצמי!"

7. חודש של בולמוס

הכי כיף כשאתם ילדים לפרוק את משלוחי המנות שקיבלתם מהחברים ומהמשפחה לתוך שקית אחת ענקית. ואז מגיע הרגע שאימא דוחפת את האף פנימה, מגלה את עשרות הוופלים, הבייגלה ושאר מגדנות החמץ ומרימה אליכם מבט חרד ומבוהל – "יש לך עד פסח לגמור את כל זה!"

ולסיום, טיפוס נוסף אותו גילמתי בעצמי בפורים 2011.

נראה אם תצליחו למצוא אותי (כלומר, את אפי).

ואם זה לא היה ברור, התכוונתי לטיפוס הפדחן. :)